Tag - טור דעה

מחשבות על אקטיביזם חרדי – הרב בצלאל כהן

כותב הרב בצלאל כהן בעקבות פאנל "תיקון עולם, גירסת קרא עוד...

כותב הרב בצלאל כהן בעקבות פאנל "תיקון עולם, גירסת השטח" שהתקיים אתמול במסגרת #הנבחרת עתודת מנהיגות חרדיות. שעליו נספר לכם בפוסט נפרד.

 

מחשבות על אקטביזם חרדי

 

לפני 9 שנים הוקמה ב"מכון מנדל" תכנית "שלוחי ציבור" לפיתוח מנהיגות בקהילה החרדית ביוזמתה ובניהולה של גב' נעמי פרל, הייתה זו כמדומני התכנית הראשונה שנועדה למטרה זו. תכנית זו התרחבה בהמשך גם לאוניברסיטה העברית, ועד היום השתתפו בה להערכתי למעלה מ-200 אנשים ונשים מהקהילה החרדית.

עם השנים הוקמו תכניות נוספות ע"י גופים שונים, כדוגמת גשר, קרן תקווה, מעוז, מכון שחרית ועוד כיו"ב, ובשנה האחרונה כבר יצאה לדרך תכנית "משפיעים" במימון ממשלתי.

כפי שאני רואה את הדברים, ניתן לחלק את האנשים והגופים העוסקים בתחום לשלושה זרמים:

  1. שמרנים – אלו המבקשים שינויים קטנים וארוכי טווח, תוך זהירות מרבית ודיאלוג מתמיד עם המנהיגות הרבנית והפוליטית החרדית.
  2. אקטיביסטים – אלו הסבורים שיש צורך בשינויים גדולים בטווח קצר, ושיש לעשות זאת באופן חד וברור ללא מורא וללא משוא פנים.
  3. ניטרליים – אלו שאינם מכריעים בין העמדות, אבל מבקשים בכל דרך להימנע מחיכוכים.

באופן אישי אני נמצא בקבוצה השנייה, ואני נדרש לשלם על כך מחיר יקר מאוד. אולם אני מאמין שזוהי הדרך ההכרחית בעת הזאת, ושכל דרך אחרת לא תביא אותנו למחוז חפצנו.

לצערי אני מוצא את עצמי עם חברים מועטים לדעה ולמעשה, וביניהן אני חייב לציין את Esty Bitton Shushan הבלתי נלאית.

המפגש שהוזמנתי אליו אמש עם למעלה מ-20 נשים חרדיות, בעלות רצון עז לפעול לתיקון העולם שבו אנו חיים, היה בשבילי מרגש במיוחד. הרגשתי שיש בחדר אנרגיות של כור אטומי, ואני משוכנע שבכוחה של האנרגיה הזו להפוך את עולמנו למקום הרבה יותר טוב.

 

יישר כוחכן!

 

הרב בצלאל כהן פעיל בתחום השתלבות חרדים בשוק העבודה, בלימודים אקדמאיים ובצה"ל ופיתח מספר תוכניות בתחום. היה שותף בהקמת קרן ק.מ.ח המסייעת לאלפי חרדים להשתלב באקדמיה ולרכוש מקצוע.

הקים את הישיבה התיכונית 'חכמי לב' ועומד בראשה. חבר מערכת בכתב העת 'ארץ אחרת, פתח ומנהל את הפורום האינטרנטי 'אגודה אחת, משמש כיו"ר וועד המנהל של מכון 'שחרית' וחבר בתנועת 'פנימה'

אחת משלנו – פינה קבועה

נעמה מנגל, חברת הנבחרת 2019, כותבת את שעל ליבה לאחר תוצאות קרא עוד...

נעמה מנגל, חברת הנבחרת 2019, כותבת את שעל ליבה לאחר תוצאות הבחירות.

 

מי שמכיר אותי יודע כמה שמחה ומאושרת אני על התחזקות הגוש החרדי.

אבל יחד עם זאת כואב לי שנשים מורחקות מכל עמדת כח. קולן לא נשמע…

יש כ"כ הרבה נושאים בציבור החרדי שצריכים תיקון, שינוי, החל מהרחקת פדופילים וסוטים מן הקהילה ועד אלימות במשפחה.

מתקנים לגננות ובעיקר לסייעות בחינוך הרגיל ובטח בחינוך המיוחד ועד שכר ראוי לנשים בכל קשת המקצועות.

מעצירת יוקר המחיה בכלל ולמשפחות ברוכות ילדים בפרט.

מניצול קולם בבחירות של החרדים העובדים, חובשות הפאות הארוכות ועד הרחקתם מחמת מיאוס…

בתוך עמי אני יושבת, ולא! אני לא עונה על אף אחת מההגדרות הנ"ל. אבל עיניי רואות וליבי כואב…

הלוואי שבקדנציה הזו משהו ישתנה… מישהו מהח"כים של יהדות התורה יפתח את ליבו ויעשה מעשה.

הלוואי שבקדנציה הזו תכנסנה נשים משפיעות לכנסת ותפעלנה ולו במעט למען אחיותיהן הנשים.

 

שתיקת התקשורת החרדית מעידה על ניוון מנהיגותי

שתיקת התקשורת החרדית מעידה על ניוון מנהיגותי נכון לכתיבת קרא עוד...

שתיקת התקשורת החרדית מעידה על ניוון מנהיגותי

נכון לכתיבת שורות אלה, הרב ברלנד עבריין מין מורשע שישב בכלא ואף הודה בחטאיו ובניצול נשים שהיו נתונות לסמכותו מתכוון להדליק מדורה בטקס המסורתי בהר מירון, טקס אליו מוזמנים רבני קהילות נכבדים.

שוב עבריין מין מקבל לגיטימציה, הכרה, כבוד. שוב זעקת קרבנותיו נרמסת, שוב עבריינים אחרים מרגישים נוח לפעול.
האם מהלך זה מייצג את עמדת הרוב החרדי? וודאי שלא. ברוב המקומות יש בוז ורתיעה למעשים אלה. איפה הכל מתאדה? בפוליטיקה החרדית ובתקשורת החרדית שהיא חלק בלתי נפרד ממנה, שנותנת יד, אם בשתיקה רועמת ואם בהשתקה אגרסיבית.

רק לאחרונה נתוודענו לכך שח"כ יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות בתואר, שר הבריאות בפועל, השתמש במנגנוני הכוח שלו על מנת לסייע לעברייני מין שונים רובם מהמגזר החסידי חרדי, על מנת לתת להם הקלות שונות בתנאים. חודשים ספורים קודם חשף יאיר שרקי דיל פוליטי בין חסידי הרב ברלנד למפלגת יהדות התורה. בדיל הזה ברלנד יקבל תעודת כשרות ויחזור לקונצנזוס החרדי בתמורה לתמיכתו במפלגה בבחירות בירושלים.
וזה הסיפור. זה הכיעור.

עברייני מין יש בכל מקום. גם בציבור החרדי המודעות קיימת ומתעוררת למרות הטאבו הנוקשה בנושאים האלה ובעיסוק בהם. אך כשזה מגיע למעלה אל מוקדי הכוח המגזריים, סולם הערכים החרדי במהותו האמון על קדושה וצניעות מתעוות עד ללא הכר. עבריינים שחטאו גם בהיבט המוסרי ערכי והרסו חיים של נשים וילדים, וחטאו גם כלפי שמיים בעבירה שנמצאת בקטגוריה הדתית החמורה ביותר "יהרג ואל יעבור" נאמר על מעשים שכאלה, פתאום כשמדובר במישהו עם פוטנציאל אלקטורלי, עם מספיק כוח וכסף לקנות שתיקה, המעשים נמחלים.

שלא יהיו לכם אי הבנות. עברייני מין ממעמדות נמוכים בקהילה החרדית לא זוכים למחילה, ויש לא מעט דרכים בהם הקהילות החרדיות יודעות לסגור איתם חשבון. איש לא יחשוב לעזור להם או להקל בעונשם. המצב משתנה כשמדובר באנשים מהמעמדות הנכונים עם הקשרים בצמרת ההנהגה הפוליטית עסקנית שיכולים לתת להם מענה.

הרב ברלנד הוא לא הסיפור. עברייני מין יש בכל מקום וזו כנראה רעה חולה שכל חברה נאלצת ותיאלץ להתמודד איתה. הסיפור הוא הניוון המנהיגותי, השחתת הכוח והשררה וקניית השתיקה של לבלרי התקשורת החרדית שיודעים היטב לצאת חוצץ נגד מה שמשתלם להם, ובכך מתעלמים אפילו נגד מהלכה מפורשת "במקום בו יש חילול שם שמיים, אין חולקין כבוד לרב".

ימי העומר הם ימים של אבל וחשבון נפש על עבירות שבין אדם לחברו, עבירות עליהם אין כפרה, עד שלא ירצה את חברו. בימים האלה זעקת קרבנות העבירה המושתקים, המנודים נשמעת ומהדהדת, נשים בעיקר, אך גם ילדים וגברים שמצאו עצמם מנוצלים ומותקפים על ידי בעלי כוח שהסביבה האדירה את כוחם יותר בשל שיקולים הרחוקים מכל ערך יהודי, מוסרי ואוניברסלי.

תעלה המדורה.

אסתי שושן

 

לכתבה המלאה מעיתון הארץ – כאן

תהיו גזענים בשקט // אסתי שושן – דעה

כמזרחית מודעת שגדלה והתחנכה במוסדות חינוך אשכנזים אני בהחלט קרא עוד...

כמזרחית מודעת שגדלה והתחנכה במוסדות חינוך אשכנזים אני בהחלט ערה לסט הסטריאוטיפים הבלתי נגמר הזה שעל ברכיו גדלו דורות של מעמדות שחייהם הוסללו לפיו (דעות)|

י"ב באדר ב' תשעט   17:04  19.03.19

 

הרבה דיו נשפך בשאלת הגבולות של ה"פוליטיקלי קורקט". גבולות השיח הראוי במרחב הציבורי. האם במסגרת חופש הביטוי ניתן לומר הכל ללא מעצורים, או שיש לייצר גבולות ואיזונים בנושאים מסויימים כדי לא להעמיק פערים ולשמר סטריאוטיפים.

התשובה לסוגיה הזו כמו כמעט כל סוגיה, מצויה אי שם בתחומים האפורים וקשה לנסח באופן חד משמעי מה נכון להכניס לגבולות השיח ומה אמור להשאיר מחוצה לו ויהי מה.

סוגיה זו היא גם נגזרת תרבותית ישירה. אצלנו בציבור החרדי למשל ברור ומקובל שאין לעסוק בנושאים מסוימים. זה יכול להיות מעשי פשע לסוגיהם בעיקר אלה שהשתיקה יפה להם, כשהצידוק לכך הוא המשפט "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" בהנחה שעיסוק בנושא מסויים נותן לו למעשה לגיטימציה.

בשבועות האחרונים התפרסם בכתב העת החרדי צריך עיון מאמר תחת הכותרת "גזענות חרדית האמנם?" בו מנסה הכותב אדם בשם ישראל פרקש להסביר לציבור הקוראים מדוע גזענות בציבור החרדי אמנם אולי קיימת אבל יש לה טיעונים כבדי משקל אותם הוא פרש בארכנות ובטרחנות רבה יש לומר, ברמת טיעונים ילדותית, תוך חשיפת הפתולוגיה הגזענית ללא ביקורת, ללא גבולות ומחשבה.

הוא למשל מסביר שהאינטלקט המזרחי פחות מהאינטלקט האשכנזי, לוקח דוגמא מזוכי פרס נובל האשכנזים היהודים כשהוא מתעלם מתרומתם של יוצאי צפון אפריקה למאזן זה ומהעובדה שבקרב הישיבות החרדיות או הסמינרים בהם הגזענות מקובלת, החלום הוא להיות גדול בישראל ולא מדען רב שם הזוכה בפרס נובל על המצאותיו.

הוא מסביר שהמזרחים חמי מזג, אינם צנועים בהווייתם כמו אחיהם האשכנזים, אוהבים לנקר עיניים במכוניות פאר ואם שרדתם את שלל הטיעונים שלו עד כה הוא מקנח בכך שהבדלי המנטליות הם הסיבה לאפליה בקבלה במוסדות.

בקיצור, אחי המזרחים ואחיותי המזרחיות, אם טרם הפנמתם את נחיתותכם התרבותית שלא לומר גנטית, התכבדו לקבל על עצמם את הגזרה כי טיעון נוסף שמביא הכותב הנכבד בגנותכם הוא "נטיה לבכיינות". ואתם ממש לא רוצים להיות כאלה.

ובכן, שום דבר לא מפתיע עד כה. כמזרחית מודעת שגדלה והתחנכה במוסדות חינוך אשכנזים אני בהחלט ערה לסט הסטריאוטיפים הבלתי נגמר הזה שעל ברכיו גדלו דורות של קאסטות ומעמדות שחייהם הוסללו לפיו.

אכן לא הופתעתי. מה שכן מפתיע זה הצורך הפתאומי בהצפת כל הסחי הגזעני הזה הכתוב ללא מבט ביקורתי, כאילו חזרנו לימי המעברות. הרי כבר התרגלנו למעטפת הצלופן הגזענית והמחוכמת של "הבדלי מנטליות" ו"חלילה, אנו אוהבים את כל עם ישראל" ו"לכל שבט התפקיד שלו" שלל טיעונים יפים עמם הסבירו לנו תמיד את התופעות הבלתי נסבלות הללו כשכולנו תמיד יודעים את האמת המרה.

היתה בי ציפיה כלשהי שגבולות חדשים של שיח משורטטים סביבנו, בו יש גבול לאמירות חסרות ביסוס, גזעניות במהותן המייצרות כל כך הרבה דיכוי, השפלה וכאב.

האם באמת נכון להתיר כל רסן לטובת חופש הביטוי? הרי במוצא פינו אנו יוצרים מציאות, או משמרים אותה ונותנים לה תוקף. האם יתכן שמישהו יתיר היום שיח פתוח ואפילו אקדמי מחקרי בשאלת נחיתות הגנטיקה או התרבות היהודית כגורם הרסני לכלכלה העולמית? תוך שימוש במחקרים שנערכו בשנות השלושים בגרמניה?

האם הזעקות נגד הדיכוי ב"פוליטיקלי קורקט" נשמעות רק כשמישהו פוגע בך ישירות או בקבוצה אליה אתה משתייך אך מתיר לך לעשות זאת לאחרים?

דיו רב, דמעות ודם נשפכו סביב בסוגיית הגזענות ותוצאותיה המביישות בעיקר את אלה הנגועים בה, אך יוצרים נזקים רבים אצל קרבנותיה. לעיתים השמרנות בה אנו מחזיקים כערך מתורגמת מיידית לאנטי שוויון בין קבוצות ולתופעות פוגעניות.

אבל עזבו את הערך המערבי המושמץ "שוויון" אני למשל תרגמתי מזמן לפסוק אותו הגדיר הילל הזקן כזה שעליו עומדת כל התורה כולה "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", בבקשה מכם גזענים יקרים, תמשיכו להיות גזענים בשקט, אנחנו יודעים היטב מה עובר לכם בראש והחשיפה של מחשבות מכוערות אלה רק נותנת להן לגיטימציה חברתית.