נפתלי אלנברג, חרדים קרא עוד...

בעקבות הבחירות, כמו על פי תסריט קבוע מראש, עלתה שוב בקול רעש גדול סוגיית "מעמד האישה החרדית בציבוריות הישראלית". נשים וגברים מגיבים במאמרים. והחלוקה אינה רק לפי הצפוי על פי המגדר – גברים נגד או נשים בעד. לכל אחד יש כאן דעה על אף שמדובר בשאלה הלכתית או השקפתית התלויה במצב ובזמן.
שכן, אני יוצא מנקודת הנחה שעוד חמישים שנה (אם לא נזכה לגאולה עד אז) נשים חרדיות יכהנו בכנסת מטעם מפלגות חרדיות. נקודה.
לא משנה אם אנחנו בעד או נגד, תהליכים קורים, ואף אחד כולל ה'צאלמער' מוטקה בלויא עם איומיו לא יכולים לעצור תהליכים. אולי רק להאט.
נטורי קרתא והעדה החרדית צועקים ומוחים על מגוון נושאים במשך שנים, האם זה עזר להם?

לפני חמישים שנה
לא קיבלנו תקציבים מהמדינה, עד 77 כולם ידעו שאסור לקבל תקציבים. כיום כמעט רק בגלל זה אנחנו שולחים את הנציגים לכנסת. טול את נושא התקציבים ותכניס אותו לספר החוקים, כמעט הרגת את חברי הכנסת שלנו.

הגאון הגדול ראש ישיבת פונוביז' ר' בערל פוברסקי אמר בראיון, כי בתשל"ז (עם בחירתו של בגין) בקושי אישרו לקבל 45 אחוז סיוע מתקציב הישיבות, והגדולים אז קבעו כי אסור לקבל יותר. ומדוע? למנוע כך כל יכולת של הממשלה לשלוט על מוסדות החינוך החרדיים. הרבנים הוסיפו כי 'מערכת השנור' של המוסדות חייבת לפעול במלוא העוצמה, כדי להיות ערוכים למצב, בו הממשלה מאיימת בהספקת התקציבים.

לפני חמישים שנה
כולם ידעו שאסור להיכנס לקואליציה כי על ידי זה "נושאים באחריות" וכיום  איך אנחנו מרגישים כשלא נכנסו לקואליציה, ממשלה וראשה שלא מכניסה את החרדים בפנים, זוכה מיד לתואר הנכסף "ממשלת שמד" וכדומה.

לפני חמישים שנה
גם לכהן כשר כולם יודעים שאסור. היום אנחנו כבר בשלב של "סגן שר במעמד של שר ללא שר מעליו", למתקשים, פירוש רש"י: אם זה נראה כמו ברווז, מגעגע כמו ברווז, הולך כברווז אז זה כנראה ברווז… נו שוין (מעניין שדווקא בקום המדינה שימש הרי"ם לוין כשר).

לפני חמישים שנה…
אפשר להמשיך ולהמשיך, נשים לא עבדו, לא למדו מקצוע, לא פירנסו את בעליהן שיושבים בכולל, נשים וגברים לא למדו באקדמי'ה, ועוד הרבה דברים שלא היה לפני חמישים שנה, רק לפני עשר שנים אסרו להחזיק נייד עם מסרונים והיום יש כבר "הכשר" של חלק מהאוסרים לסמרטפון.

לפני קרוב למאה שנה
עוד לפני קום המדינה בבחירות הראשונות ל"אסיפת הנבחרים כנסת ישראל" פסקו כל הרבנים כולל הרב קוק שלנשים אסור לבחור ולהיבחר, ויותר מזה, גם לגברים אסור לבחור היכן שיש זכות לנשים לבחור ולהיבחר, ורק הרב הספרדי הרב עוזיאל התיר. מה הביא לשינוי, לא ברור. מה שכן ברור לנו שלאחר כ-30 שנה עם קום המדינה הרבנים כולל החרדים פסקו שכולם כולל הנשים חייבים לבחור גם אם נשים נבחרות לכנסת.

 בעוד חמישים שנה
נעלה שוב את כל הכתבות בעד ונגד שאתם כותבים היום. חברה יהיו פדיחות, תחשבו קצת, אתם תתקדמו אז, אתם תהיו חלק מהשינוי, חלקכם ממוביליה, אל תתנו למתנגדיכם העתידיים חרב פיפיות נגדכם, גם אם עכשיו אתם נגד, תשמרו על השפה. חכמים הזהרו בדבריכם.

לקריאת הכתבה במקור

תצלום: קובי גדרון, לע"מ

אליעזר היון- Ynet

אליעזר היון- Ynet

קמפיין החרדיות "מנעי קולך ממפלגות ללא נשים", הולך וצובר תאוצה – וזה הזמן שלנו, הגברים החרדים, להכריז: ייצוג נשים חרדיות בתפקידים ציבוריים, הוא אינטרס שלנו. שלנו ממש, ולא (רק) של הנשים האמיצות שמבקשות לחולל את המהפכה.

ההיסטוריה של מאבקי הנשים הדתיות לזכות השפעה ציבורית חוזרת על עצמה, רק שכעת אין לחברה החרדית די אומץ לקבל את השינויים כבעבר. וזה מה שחסר: אומץ, שכן עם הסוגיה ההלכתית וההיסטוריה התרבותית עוד היינו מסתדרים.

רוב הצעירים החרדים שעמם שוחחתי בימים האחרונים, כלל לא ידעו כי עד לפני פחות ממאה שנים, לנשים חרדיות ולא-חרדיות גם לא ניתנה הזכות להצביע. בדיוק כמו התנועה הסופרג'יסטית, נאבקו הנשים הדתיות על זכותן בשנות העשרים של המאה הקודמת, אך היהדות החרדית בראשות "גדולי הדור" פתחה במאבק חריף שלא לאפשר את אותו "איסור חמור" הפוגע בצניעותה של האישה.

הגברים החרדים באותם הימים הציפו את ירושלים בכרזות האוסרות על נשים לבחור, ניסו לחבל פיזית בהליך הבחירות, והמאבק היה כל כך חריף, עד שהבחירות הכלליות למועצה הארץ-ישראלית נדחו שש פעמים דווקא ביוזמתה של תנועת "המזרחי", שקיבלה "רגליים קרות" מהחזית החרדית האימתנית. רק בשנת 1925 בוטל באופן סופי איסור ההצבעה לנשים בקרב בני היישוב החדש.

הזמן בא והכריע

נשמע מדומיין? סוריאליסטי? על פי הלמ"ס חיות בישראל יותר נשים מגברים, כך שלא קשה לדמיין את הירידה החדה במספר המנדטים החרדיים ללא הצבעתן. בתרחיש האופטימי ביותר, מדובר ביותר ממחצית – ובמילים אחרות, כשמונה מנדטים בסך הכל לש"ס ו"יהדות התורה" גם יחד. אז מה קרה? כיצד נוהרות היום הנשים החרדיות בהמוניהן לקיים את ציווי הרבנים להצביע למפלגה חרדית? ניזכר בדבריו של השופט מנחם אלון: "בא וראה כמה גדולים היו דבריו של הרב וינברג בעל 'שרידי אש' בכותבו שבחילוקי הדעות בנושא סוגייתינו (בחירת נשים) 'נניח הדבר לזמן שיבוא ויכריע'. והזמן אכן בא והכריע. הנה כי כן שלושה אבירי רועים שבדור הקודם סברו ופסקו שאין לאישה אף זכות בחירה אקטיבית… אך הזמן בא והכריע שלא כדעתם. בכל ציבור שומרי התורה והמצוות, ללא יוצא מן הכלל, חסידים כמתנגדים, חרדים כדתיים-לאומיים, על מחנותיהם ופלגיהם, משתתפות נשים… זהו המנהג ושוב אין איש מערער עליו".

בהמשך ישיר לדברי הרב וינברג, ניתן לקבוע: הזמן בא והכריע. הגיע העת לשילובן של נשים בפוליטיקה, ולייצוגן על ידי בנות מינן. האמירות כי "אין דרכן של נשים", או "אין כבודה של אישה" אינן רלוונטיות עוד כאשר נשים, גם חרדיות, ממלאות תפקידים ציבוריים כבדי משקל: מנהלות לשכות, רופאות וראשות מחלקות, סוחרות, ואפילו טוענות רבניות.

התפיסה החרדית הממאנת להתעמת עם הנושא, איננה אלא גישה פחדנית המציעה לטמון את הראש בחול אל מול השינויים הסוציאליים המתחוללים גם בה עצמה.

במספר המנדטים החרדיים ללא הצבעתן. בתרחיש האופטימי ביותר, מדובר ביותר ממחצית – ובמילים אחרות, כשמונה מנדטים בסך הכל לש"ס ו"יהדות התורה" גם יחד.

אז מה קרה? כיצד נוהרות היום הנשים החרדיות בהמוניהן לקיים את ציווי הרבנים להצביע למפלגה חרדית? ניזכר בדבריו של השופט מנחם אלון: "בא וראה כמה גדולים היו דבריו של הרב וינברג בעל 'שרידי אש' בכותבו שבחילוקי הדעות בנושא סוגייתינו (בחירת נשים) 'נניח הדבר לזמן שיבוא ויכריע'. והזמן אכן בא והכריע. הנה כי כן שלושה אבירי רועים שבדור הקודם סברו ופסקו שאין לאישה אף זכות בחירה אקטיבית… אך הזמן בא והכריע שלא כדעתם. בכל ציבור שומרי התורה והמצוות, ללא יוצא מן הכלל, חסידים כמתנגדים, חרדים כדתיים-לאומיים, על מחנותיהם ופלגיהם, משתתפות נשים… זהו המנהג ושוב אין איש מערער עליו".

בהמשך ישיר לדברי הרב וינברג, ניתן לקבוע: הזמן בא והכריע. הגיע העת לשילובן של נשים בפוליטיקה, ולייצוגן על ידי בנות מינן. האמירות כי "אין דרכן של נשים", או "אין כבודה של אישה" אינן רלוונטיות עוד כאשר נשים, גם חרדיות, ממלאות תפקידים ציבוריים כבדי משקל: מנהלות לשכות, רופאות וראשות מחלקות, סוחרות, ואפילו טוענות רבניות.

התפיסה החרדית הממאנת להתעמת עם הנושא, איננה אלא גישה פחדנית המציעה לטמון את הראש בחול אל מול השינויים הסוציאליים המתחוללים גם בה עצמה.

מסע עימותים משפיל ומיותר

וכאן מופיעים אנחנו, הגברים. שכן אם חפצי חיים חברתיים חרדים אנו, מאבק הנשים החרדיות שייך גם לנו. "הזמן בא והכריע",

ולנו נותר לבחור – לנוע אתו, או להיוותר מאחור כחברה מנוונת, מדולדלת, חסרת חיים, בדיוק כמו בני היישוב הישן שסירבו לשינויים הסוציאליים והתרבותיים של המאה הקודמת. הם, להזכירכם, מצאו עצמם בשולי החברה החרדית, עם הכינוי המוכר והלא מחמיא "העדה החרדית ממאה שערים".

ברור לכל כי בעתיד הלא רחוק, יכהנו נשים חרדיות כחברות כנסת, ואיש לא יוכל למנוע זאת מהן. מדוע איפוא להמתין ולחוות את מסע העימותים המשפיל והמיותר הזה?

ומה יהיה עם ההלכה? אתם שואלים. האם מותר להטמיע את המציאות החדשה בהלכה, גם כאשר היא נוגדת את פסקי הרבנים האוסרים את בחירתן של נשים? היזכרו נא בסוגיית הזכות לבחור, שבה גילתה היהדות החרדית גמישות מפתיעה, ואיפשרה למיליוני נשים חרדיות לפקוד את הקלפי, על אף האיסור הגורף של גדולי הדור הקודם. גם כיום ניתן לייצר אלסטיות הלכתית שתתיר לנשים זכות הצבעה פאסיבית (הזכות להיבחר). נדרש רק מעט רצון טוב, וגם אומץ.

פורסם באתר ynet

18.12.14