Layout A (with pagination)

חקיקה טורים ודעות

שלי, הפקרת אותנו

אסתי שושן, הארץ

את יודעת שלי, אסתי זה אחד השמות החרדים הנפוצים במגזר החרדי, אם תגידי אותו בקול במרכז בני ברק או מאה שערים, לפחות כמה ראשים יוסבו לכיוונך. אני לא מתיימרת לדבר בשמן של כל האסתי, הרבקי,הנחמי והפייגי, קשה לי למעשה לדעת מה כולן חושבות באמת על מצבן שלהן ועל מצב הנשים החרדיות בכלל, חלקן אולי לא מסכים איתי, חלקן האחר מפוחד מהסנקציות הקהילתיות ומעדיף להתכנס בשתיקה, אבל חלק לא קטן מהן שרק הולך וגדל, מתחיל להבין שמשהו בשיטה הזו שהדירה אותן בשיטתיות מכל מוקדי קבלת ההחלטות במדינת ישראל דורש תיקון דחוף.

פרסמת השבוע פוסט נרגש ובו סיפרת לנו לעם ישראל על שיתוף הפעולה שלך עם ש"ס בריצתך להסתדרות, הבעת התרגשות מכך שזו פעם ראשונה שש"ס או מפלגה חרדית כלשהי תומכת במועמדת אישה.

ראשית למען הצדק ההיסטורי קיימים כבר לא מעט מקרים של תמיכה חרדית במועמדות נשים חילוניות. קיימת רשת של שיתוף פעולה בין קודקודיות חשופות שיער לקודקודים עטויי כיפה כשאינטרסים שונים נפגשים.

בה בעת שאת אותו הכבוד אותו מקבלות נשים חילוניות, לא ש"ס ולא יהדות התורה חושבות להעניק לנשים שלהן. איך אומר דרעי: "יפה לא רוצה" אבל לא שואלים את כל השאר, לא מעמידים את זה כלל כאופציה ומנהלים מסע שיסוי כלפי מי שמנסה, או רק אפילו אומרת בקול כמוני, שיש בעיה במצב הקיים. שערי המפלגות החרדיות נעולים בפני נשים חרדיות על ידי תקנונים שמצהירים ללא בושה שרק גברים יכולים לעמוד בשורותיהם ואת לא פוצה פה, אין לך אמירה מוסרית פמיניסטית נגד המצב הבלתי אפשרי הזה בו אין לי ולשכמותי אף ייצוג לא בכנסת ולא בעיריה אפילו לא במנהל קהילתי עירוני. שלאישה חרדית, מזרחית או אשכנזיה אין מילה במוקדים בהם את מסתובבת ובהם אתם סוגרים דילים פוליטיים מעל לראשינו המכוסים, מול פרצופינו השקופים.

הפוסט שפרסמה יחימוביץ לאחר סגירת הדיל

סיסמת הקמפיין שלנו בתנועת "נבחרות" היא "לא נבחרות, לא בוחרות" איננה פונה רק לנשים חרדיות, אלא הינה בקשה לסולידריות נשית מכל קצווי הקשת החברתית מתוך הבנה שהמצב הזה הוא פוגעני כלפי כל אישה בישראל וממש לא משנה מהיכן היא מגיעה. לא משתפים פעולה עם הדרת הנשים הזו מהמרחב הציבורי הייצוגי של מדינת ישראל.
מניחה שתנודי בראשך ותאמרי "כן, אתן בהחלט צודקות זה לא בסדר, אבל את צריכה שכל הקהילה תתמוך ברעיון, את צריכה לפעול בנחישות מבפנים ולשנות" כך ענית לי לא מזמן. אם הקהילה החרדית כולה היתה תומכת ברעיון, באמת שלא הייתי זקוקה לעזרה מבחוץ, אבל בינתיים הרוב פוחדות לדבר בקול, כי "נשים אלה יוצאות בלי כתובה" כך הצהיר מספר ארבעים ומשהו ביהדות התורה הרב מרדכי בלוי "צריך להוציא את ילדיהן מבית הספר" כך הוא מאיים והמעט שמרימות ראש ומדברות משלמות ביוקר.
ובכלל יש לא מעט דרכים בהם אני פועלת מבפנים, אך השתיקה הפוליטית חסרת האונים שלך ושל חברות כנסת נוספות ששברו את תקרת הזכוכית, הפקרת הזירה למאבק של נשים כמוני שמשלמות מחיר כבד על מה שהן אומרות ועושות בתחום וטפיחת השכם שבעת הרצון על תמיכה במועמדת חילונית מכאיבה כל כך וצורמת לנשים חרדיות בדמותי. כי כל עוד הדיל לא מדיר אותך, הוא מרגש והיסטורי, אם ידירו אותך בשל נשיותך, את תזעקי זעקה פמיניסטית גדולה ומרה. אך כשנשות הקהילה החרדית מודרות ממוקדי הכוח באופן סיסטמטי, את מעלימה עין ולא מביעה ולו מילת ביקורת אחת' או אפילו ייחול ותקווה שמשהו ישתנה.

אני אפילו לא כועסת, לא מאוכזבת, רק מבינה יותר מתמיד שאם אנחנו לא ניאבק למרות המחירים הקשים, זה פשוט ישאר כך ואת תמשיכי להתלחשש עם ליצמן, או דרעי והם יחייכו אלייך במתק, הם יתעלמו מראשך הגלוי ואת תתעלמי מהשוביניזם המובנה שלהם, כי ככה זה.
חזרתי בשבוע שעבר ממרוקו ממסע של פעילים חברתיים של תנועת 120 לפוליטיקה של טוב משותף, מרוקו מדינה איסלאמית דתית לכל הדעות ואפילו שם יש חוק המחייב שילוב של נשים בפוליטיקה, מה שפוליטיקאיות חזקות כמוך טרם עשו, טרם סללו את הדרך לאוכלוסיות המודרות האמיתיות במדינת ישראל. בכל מקרה מאחלת לך הצלחה וחותמת במילותיו של מרדכי היהודי לאסתר המלכה "מי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות".

לקריאת הכתבה במקור

תצלום: אוליביה פיטוסי, הארץ

קרא עוד...
מהתקשורת

חרדיות נגד מוסכמות: לא נבחרות – לא בוחרות

קובי נחשוני, YNET

קרא עוד...
טורים ודעות

רבותיי, אתם שולחים אותי למטבח? צפו למטבחון

שיפי חריטן, Ynet

עד לאחרונה הייתי די מרוצה ממעמדי בחברה, אבל אז פתחו המפלגות החרדיות את הפה. מדוע אני וחברותיי יכולות לעבוד בכל מקום – כולל במשרדי הח"כים – אך איננו יכולות להיות חברות כנסת? ואל תדברו אתי על צניעות. התירוץ הזה כבר לא עובד

הדרך לשוויון בין המינים ארוכה, ולנשים חרדיות על אחת כמה וכמה. להזכיר, בשנותיה הראשונות של המדינה, אסרו עליהן הרבנים את זכות הצבעה בבחירות. מאז חלפו מים רבים בנהרות רבים, וכיום – נשים חרדיות המשולבות בשוק הלימודים והעבודה, הן כבר עובדה מוגמרת.

בתוך המסגרת שבה אני מנווטת את חיי, אינני יושבת בביתי וממתינה לסיום פעולת ההרתחה של מכונת הכביסה, ובאופן אישי עד לאחרונה, הייתי די מרוצה ממעמדי בחברה. תפקידים בכירים רבים נתונים בידיהן של נשים, זכות ההצבעה שלי אינה ניתנת לערעור, ונראה שהעולם צועד קדימה.

אך משנתקלתי בתגובת באי כוחן של המפלגות החרדיות, בעקבות בקשת ארגוני הנשים לפסילתן בשל הדרת נשים – נפל לי האסימון. אודה ולא אבוש – בתחילה נדמה היה לי כי מדובר בצעד דמגוגי וקטנוני: מדוע שארצה להיות חברת כנסת או שרה בממשלה? זה אולי אחד המקומות הכי פחות מכובדים לאישה באשר היא, כשהיא נאלצת לנהל מלחמות היורדות לא פעם למחוזות בלתי נעימים או מכובדים בעליל.

אולם קשה היה לי להישאר אדישה אל מול תגובת המפלגות החרדיות: "לגברים אצל המשיבה תפקיד אחד, ולנשים תפקיד אחר. אין בחלוקת תפקידים זאת כדי הדרת נשים, כדי הפליית נשים, או כדי לטעון כי נשים פחותות מגברים".

אל תבלבלו אותנו עם תירוצים של צניעות

בעצם ניסוחים כגון אלה מסיבות המפלגות החרדיות נזק לעצמן. כשם שלי נפל האסימון, אני סמוכה ובטוחה שגם לרבות אחרות – אולי אף לרבים. כיצד אפשר לקרוא שמישהו מייעד לך "תפקיד אחר", מבלי לעצור לרגע ולתהות מהו? מישהו שם רוצה להסביר לי?

מדוע אני יכולה לצאת לעבוד במשרות רמות מעלה בכל מקום – ודווקא בכנסת אינני יכולה לעבוד? מדוע נשים יכולות לאייש תפקידים במשרדים של חברי כנסת, אך אינן יכולות להיות חברות כנסת בעצמן? האין מדובר כאן בשתלטנות גברית במסווה של הלכה?

האם באמת יש הבדל בין אישה חרדית העובדת קשה לפרנסתה ומפתחת קריירה בכל משרד אחר – לבין היותה ח"כית? אולי תפקידי הוא לצאת ולפעול למען טובת הכלל? אולי יש בי את הכישורים והיכולות הנדרשות להילחם את המלחמה עבור בני ובנות העם אשר בתוכו אני גרה?

דוברי המפלגות החרדיות הגדילו והוסיפו כי ציבור הנשים החרדיות ברובו לא יצביע למפלגות החרדיות אם אלו יצרפו נשים, משום שהדבר עומד בניגוד להלכה. מסתבר שאינני בקיאה מספיק בהלכות, ואולי כמוני עוד רבות וטובות – אך ייתכן שכל כך הרבה נשים טועות? בשיחות ערות עם נשים מכל שכבות האוכלוסייה, גיליתי שבעקבות השיטה החרדית מפסידות המפלגות הללו לא מעט בוחרות, ואף בוחרים!

טעמי צניעות? זה לא מתקבל על הדעת. בטוחני כי ניתן להתנהל בתפקיד של נבחרת ציבור במרב הצניעות שעליה חונכתי כאישה חרדית, מתוך כבוד עצמי, לבוש מכובד ושפה נקייה. כוחן של נשים ידוע ומוכח, וחבל להפסיד אותו. במבט בהיר, בלתי הגיוני שאישה תצליח לנתב כיום את דרכה לעבר מפלגה חרדית, אך די ברור כי הכיוון מושך לשם.

חייבים אישה חרדית בכנסת

האם אני מוכנה להמשיך לתת את קולי למפלגה שאיננה מאפשרת לו להישמע – או שמא הגיע הזמן להתעורר ולהכריז בקול על הרצון להיות שותפה במלאכה החשובה, ולהבהיר לכל בר-דעת, כי לפחות אחד מתוך 120 כיסאות, ראויים לתרומתה של אישה חרדית.

דווקא במקום שרבים יכנו אותו כנמוך ומלא זוהמה, ראוי וכדאי שתהיה אישה שתקום ותזעק את עלבונה של חברותיה למגזר, המנוצלות באופן אכזרי ברמת השכר שלהן בעבודה, למשל, ובתנאים המגיעים להן.

אני מניחה שאם אערוך סקר בין האנשים הנמנים על המגזר החרדי, אשמע הרבה מאוד סיבות מדוע לאישה חרדית אין מקום בכנסת – והמתנגדים אף יפרסו את כל צדדי הפן ההלכתי. אולם ההלכה איננה חדה וברורה בעניין, והיא נתונה למחלוקת בין רבנים שונים.

נכבדיי המתיימרים לייצג אותי ואת שכמותי, חשבתם כי אולי טעות בידיכם? חשבתם פעם מדוע אינכם מצליחים לגרוף עוד מנדטים משנת בחירות אחת לזו שאחריה? והרי המגזר שלנו ידוע בכוח הילודה הבלתי מועט שלו. היכן כולם?

לו הייתם יורדים אל העם ומנסים להיעזר בכוח חדש, ואפילו לאו דווקא נשי, יש סיכוי גדול שהייתם מצליחים למנף את הקיים למקומות גבוהים בהרבה. חלקים רבים במגזר החרדי, הולכים ומרגישים כי אין להם ייצוג הולם. עם כל השינויים שנעשו עד כה, ובעידן שבו נשים זוכות לבחור ולהיבחר – אין מנוס מלהחיל את הכללים הדמוקרטים ליברליים על כל המשתתפים במשחק הפוליטי.

לא חבל שבגלל גחמות כאלו ואחרות, יילך כוחן של המפלגות החרדיות וימעט? בואו ניתן לציבור את אשר לבו חפץ, כי בשיתוף פעולה נגיע להישגים הרבה יותר גדולים.

לקריאת הכתבה במקור

תצלום: לע"מ

קרא עוד...
טורים ודעות

אני חרדית, ומגיע לי ייצוג נשי בכנסת

עו"ד שפרה קפלן קרא עוד...

עו"ד שפרה קפלן מסבירה למה דרושה כל כך אישה חרדית בכנסת, ומדוע נאלצו נשות המחאה לעורר שיח מבחוץ?

הראשון בדצמבר 1955, ארצות הברית: אישה פשוטה, תופרת בשם רוזה לואיז פארקס, במעשה קטן, מתחילה להוביל לשינוי ענק. היא מסרבת לפנות את מקומה לאדם לבן, כפי שדרש החוק באותם הימים. נהג האוטובוס הזהיר אותה: "אני אביא למעצרך", אך פארקס השיבה: "לא עליתי לאוטובוס כדי להיעצר, עליתי לאוטובוס כדי להגיע הביתה". פארקס נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי, וסירובה נחשב לפעולה הראשונה והמכוננת במאבק לביטול ההפרדה הגזעית.

בימים האחרונים השיח הפנים חרדי בתוכנו הנשים וגם בקרב הגברים לא מפסיק לפעפע. אנחנו מרגישות כי דברים באמת יכולים להשתנות. אבל הכוח לשנות צריך הרבה אומץ, הרבה מאמץ, הרבה השקעה, הרבה שינוי תודעה, שינוי חקיקה, שינוי שכבר קיים בכל התחומים האחרים נכון להיום, ותקוע בנקודה אחת, בלי סיבה הגיונית ומוצדקת. איך אמר נלסון מנדלה המהפכן, כי "דברים תמיד ניראים בלתי אפשריים עד שהם נעשים". אנחנו הנשים החרדיות, שרוצות לעורר את השינוי הזה, "לא עלינו ל'אוטובוס' כדי להיות מוקעות מהציבור החרדי ולייצר "חרדיות חדשה" עלינו ל'אוטובוס' כדי להיכנס לתוך הבית ולהיות חלק פעיל ממנו".

כל אחד מהימים האחרונים היה יום סוער עבורי. הדואליות ברצון לקחת חלק פעיל ולצאת "החוצה" מול החשש המשתק להיות מוקעת חברתית כ"לא חרדית".

כמשפטנית, הנני פעילה בקבוצה העוסקת בחוק ובמשפט, ובעוד "משמרת הצניעות" ושלוחותיה יוצאים באיומים והוקעה חברתית של נשים שהעזו להביע דעתן על רצונן בהצבת אישה חרדית כח"כ, העליתי שם את ההיבט המשפטי – האם יש עבירה על החוק בהשמעת איומים אלו? ציינתי כי ככל שנשמעים יותר ויותר איומים, מתעורר בי רצון חזק להפוך לאקטיביסטית. לקום, ולעשות הכל כדי שהחוק יעצור את איומים אלו ואת אומרם. באותה נשימה ציינתי ביאוש, וכי מה עלי לעשות?! וכי מה החטא בלחלום על תיקון העולם בעוד ברקע נשמעים איומים כגון אלו?

נקודת ההשקה בין דרישה להצבת אישה חרדית ברשימה לכנסת למצב הקיים עוררה את סוגיית ה"מיהו חרדי". ובעוד היא צפה במלוא כיעורה, אנו מבינים יותר את האוקסימורון שבה. "אין נשים חרדיות שחושבות כמותכן ואם הן חושבות כך, הרי שאינן חרדיות". הרי כל אחת מאיתנו, לא משנה מה לבושה והליכותיה תעבור מסע כזה של דה לגיטימציה. ומי יודע כמה "חרדיות אמיתיות" חושבות כך בשקט, אך בוחרות לשתוק בשל הפחד מההוקעה הזו? אף אני התלבטתי רבות אם להעז להשמיע את קולי, וגם בכתיבת שורות אלו, ובשליחת מאמר זה אני תוהה ביני לביני אם עושה אני את הדבר הנכון בכך שמעזה להגיד בקול מה שמצופה מאתנו להשאיר בשקט. ואתמהה: מדוע אנחנו צריכות לפחד ולחשוש מלהביע דעתנו ולהשמיעה?! החושבות והחושבים אחרת מאיתנו – שישמיעו אף הם את דעתם, יתמודדו מול טיעוני, נתמודד אני וחברותי מול טיעוניהם. למה ישנו צד הנמצא במקום מאוים ומפוחד?

אנחנו נשים חרדיות, ולא מחפשות להתחפש למשהו שאנחנו לא ולחפש ולקושש השמעת קולנו במקום אחר. הלוואי שהיו נותנים לנו במה בעיתונות ובבטאונים המפלגתיים ולא היינו נאלצות לעורר את השיח מבחוץ. בתוך עמנו אנו יושבות וכאלה אנחנו רוצות להישאר. גם אתם הגולשים פה באינטרנט ומטקבקים במחי מקלדת שאיננו חרדיות לטעמכם, יש מישהו שחושב עליכם את אותם דברים רק בגלל שיש לכם Wifi פרטי משלכם.

חובתנו להדגיש כי חלק עיקרי ממנו יצאה לדרך מחאת ה"לא נבחרות לא בוחרות" נובעת מאותו אידיאל מקודש אותו החלה שרה שנירר (מודל לחיקוי ולהערצה) העצמת הנשים לצורך קיומו של בית יהודי כשר, בית של תורה, ובכלל לאפשר את המשך האפשרות הזו. אנחנו הנשים החרדיות הנדרשות לאחוז בשני כובעים חשובים: 1. פרנסת הבית 2. להיות עקרת הבית ולהשקיע בגידול הילדים וחינוכם. אנחנו זקוקות לצורך כך לתנאים בהתאם. למרבה הצער, במצב העכשווי כיום, יש הרבה מה לקדם, מה לשפר, מה לייעל, מה לעזור, מה לתמוך, לצורך קידומן של הנשים החרדיות בלי להשאיר את זכויותיהן ומעמדן מאחור. לצורך קידום כל מטרותיהן של הנשים החרדיות, אין מנוס, אלא מהצבתה של אישה שתהיה להן לפה.

נאמר: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך.." אי אפשר להעלים עין ולראות כי הכוח של הדור הבא תלוי בנשים. הדרך הכי טובה להשפיע היא ללכת בתוך העולם. ניקח לדוגמא את אסתר המלכה אשר העדיפה להישאר בבית מרדכי היהודי "באוהל". בצניעות שלה. ועד הרגע האחרון ניסתה להימלט מלפגוש באחשוורוש (בעולם החיצוני) הורה לה גדול הדור, לא רק שהתנגד לכך שתלך אלא: "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך.." התשועה באה דווקא על ידה. רק מתוך בית המחוקקים ניתן להשפיע על חינוך אחר, ליצור שיח אחר. ההתנגדות הגדולה, הקושי לקבל את המציאות הזו, את הרצון שלנו, הנשים, להיות חלק מהותי מקיומו של העם שלנו אינם מוכיחים מאום מלבד כך שדבר גדול, גם מעשה טוב תמיד מביא איתו התנגדות של כוחות חיצוניים.

אם נקשר זאת לחנוכה, נראה ששתי הנשים אותן מזכירים בהקשר החג מדגישות במעשיהן את יכולתן של הנשים: חנה, ויהודית אשר שתיהן, גיבורות ומנהיגות סמל לדוגמא ומופת.

מי ייתן ותתאחדנה הנשים החרדיות, ותצבנה דמות משמעותית, הראויה לייצגן, והן ראויות לה.

הכותבת עו"ד, יו"ר אגודת הסטודנטים בקריה האקדמית אונו בעבר, יו"ר אירגון הבוגרים כמייצגת הנשים.

לקריאת הכתבה במקור

קרא עוד...
טורים ודעות

הרב מרדכי בלוי, אתה מייצג אותי?

אפי שטרן, חרדים 10

השבוע יצא לי להיות בחתונה חרדית, סופר אורתודוקסית,  באולמי וגשל המפוארים (למי שלא מכיר, הם לא באמת מפוארים). באולמי וגשל מתחתנים בדרך כלל בניהם של ראשי ישיבות ואצולת עולם הישיבות הבני-ברקית.

ישבתי לי באולם, מחפש בזוית העין מישהו מוכר לנהל איתו שיחה שתוציא אותי מהמבוכה של להיות לבד (כן קשה לנו להיות עם עצמנו), ומשלא נמצא מכר לשיחת נפש, האזנתי לתזמורת המצוינת שהנעימה בנעימות סלואו שקטות את מנות הפתיחה הבלתי מזוהות.

מהון להון, אני שומע צלילי סקסופון עמוקים וליווי של אורגן וגיטרה חשמלית. משהו בצלילים הזכיר לי שיר מאוד אהוב, אך מה לעשות לא מדובר בשיר חרדי קלאסי (לסקרנים: 'שאריות של החיים' של הרב ע. רייכל), הסתכלתי על האברכים החשובים שישבו שם, והתחברו למוזיקה, והרגשתי שהמיינסטרים החרדי עשה קילומטרים רבים לכיוון המודרנה.

בגילי המזדקן אין הרבה דברים שמרגשים אותי, אבל בראשי שיושב לבד בחתונה, עלתה התמונה המצורפת שתמיד גורמת לי להצפת רגשות.

אדם קשיש וצנום מצולם ב"משרדו" – משרד שמכיל מיטת "פאר, קיר עם שפכטל "חדשני" וספרים מהודרים ועבי כרס. אדם שכל עולמו ב-100 השנים האחרונות נע בין סוגיות התלמוד לסוגיות ציבוריות כבדות משקל.

אדם שמזון גשמי לא מעניין אותו כלל (הוא אוכל שלוש פעמים ביום, ולא שותה בין הארוחות. התפריט שלו מורכב מדייסות, תפוחי אדמה מרוסקים).

אדם שיודע לשלב בין תקיפות, ולא תוקפנות, לדוגמא: בנושא אי ההתפשרות לדיון או נסיון לדיון בוועדת פלסנר, לבין פרגמטיות כמו שילוב נשים חרדיות בהיי-טק.

כן, גם המיינסטרים החרדי נהיה מתון היום בהרבה. אם פעם בעולם הישיבות המשגיח שהיה תופס בחור שהתנצר ובחור ששומע רדיו – ומשווה בין החטאים באותו סולם ענישה, היום בחור ישיבה סטנדרטי שאיננו יודע את התוצאה בין צ'לסי ל'דפורטיבו לה קורניה' נחשב כמלך המלכים; מסעדות נחשבות כארוחת ערב זוגית ומחזקת קשר, ושלל דוגמאות נוספות.

לפני מספר ימים עלתה הסוגיה של נשים חרדיות בכנסת – כן או לא?

הזדעזעתי מתגובה של מייצג הציבור הליטאי (בעיני עצמו), על רצונן של נשים לרוץ ברשימה חרדית, והדרתן מכתובתן. תגובה כוחנית בוטה ומעוררת קבס בכל מי שמוח בקודקודו.

לו היו מתייעצים עם האדם שהכרתי לכם בתמונה, אותו אדם שצניעותו וגדולתו בתורה אינן צריכות ראיה, וזוהי הייתה תגובתו, הייתי מקבלה בעצימת עיניים (אפילו יאמר על ימין שהיא שמאל וכו').

אבל יושב אדם ששבוע לפני התגובה האומללה שלו, ישב באולפן טלוויזיוני מול אמנון לוי ומעלה על שפתיו מילה גסה, והוא הוא מייצג אותי? אתכם? ופוגע בנשים שעליהן הגראי"ל שטיינמן כבר אמר, ואני מצטט: "תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו וכו', וזה לשון הטור בהקדמה לאבן העזר ועל כן ראוי לאדם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו ולרחם עליה ולשמרה כאשר ישמור אחד מאיבריו, כמו כן היא חייבת לעבדו ולאהבו כנפשו כי ממנו לוקחה".

ולעצם העניין, נשים חרדיות בכנסת רק יעשו טוב לשפה ולשיח, יעדנו את הבוטות בציבור שלנו, ידאגו גם לאוכלוסיות שעד היום הוזנחו בשיח הציבורי החרדי ובכלל.

והדבר הפשוט ביותר הוא, להעלות את הסוגיה הזאת בפני גדול הדור התקיף והפרגמט, מעשי וללא שיקולים זרים כדרכו ב-100 שנותיו, ובא לציון גואל וגולדה לכנסת ישראל.

לקריאת הכתבה במקור

תצלום: קובי גדרון, לע"מ

 

קרא עוד...