הילה לפקוביץ, מנהלת קרא עוד...
הילה לפקוביץ, מנהלת הפרוייקטים בנבחרות ועורכת הדין תמר בן פורת, מגישת העתירה לבג"ץ בראיון מערוץ 20 מתאריך 26.02.19 בנושא שינוי התקנון במפלגת אגודת ישראל.
Layout A (with pagination)
עם זאת, למרות קרא עוד...
עם זאת, למרות השינוי המיוחל שהמגעים בעניינו ארכו למעלה משנתיים, המפלגה הבהירה לבג"ץ כי שינוי התקנון לא יוביל לשינוי העובדות בשטח – וזאת לשיטתם משום שאישה המבקשת להתקבל כחברה במפלגה לא תוכל להתחייב, כדרישת התקנון, "לפעול בהתאם להלכה היהודית ובהתאם להוראות מועצת גדולי התורה"
סופית ובלחץ בג"ץ: מפלגת אגודת ישראל הסכימה לתקן את תקנון המפלגה כך שיאפשר לאישה להתקבל כחברה במפלגה מבחינה משפטית.
יחד עם זאת, למרות התחייבות המפלגה לה נתן הרכב מורחב של בג"ץ תוקף של פסק דין, המפלגה הבהירה כי שינוי התקנון האמור "לא יביא לשינוי מעשי במצב העובדתי בכל הנוגע לקבלה למפלגה". זאת, הואיל ולשיטת המפלגה אישה המבקשת להתקבל לחברות במפלגה לא תוכל להתחייב, כדרישת התקנון, לפעול בהתאם להלכה היהודית ובהתאם להוראות מועצת גדולי התורה.
למרות ההבהרה כאמור – במסגרתה הודתה המפלגה במילים אחרות כי הסכמתה כאמור לא תוביל לשינוי אמיתי בשטח, וכי חברת כנסת ברשימת המפלגה היא עוד חלום רחוק – בג"ץ אישר את התיקון.
יחד עם זאת, ואולי בכדי להפיס את הצדדים העותרים, הדגישו חמשת שופטי בג"ץ – הנשיאה אסתר חיות, המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופטים ניל הנדל, עוזי פוגלמן וג'ורג' קרא – כי "היה ובעתיד, חרף היעדר כל מניעה תקנונית ומשפטית להצטרפותה של אישה כחברה במפלגה, תימנע הצטרפות כזו מאישה כלשהי העומדת לטענתה בדרישות הקבועות בסעיף 6(א) לתקנון, ניתן יהיה להידרש לסוגיות הנובעות מכך בהליך מתאים, ככל שיוגש".
הסכמת המפלגה מהווה למעשה תוצר של עתירה שהוגשה על-ידי עו"ד תמר בן פורת (שייצגה את עצמה) ומספר עותרים ציבוריים נגד מפלגת הסתדרות אגודת ישראל בארץ ישראל, שעניינה בהוראות סעיפים 6א ו-6ד לתקנון המפלגה; וכן באפשרותן של נשיםלהצטרף כחברות בה נוכח הוראות אלה.
לאחר שבסוף חודש אוקטובר 2016 הוצא נגד המפלגה צו על-תנאי המורה למפלגה להסביר מדוע לא תיפסלנה הוראות הסעיפים האמורים, ובהמשך לקיום הליך משפטי של למעלה משנתיים – אישרה לאחרונה (דצמבר 2018) המפלגה, במסגרת הודעת הבהרה לבג"ץ, כי מוסכם עליה שמחיקת המילה "איש" מסעיף 6(א) לתקנון המפלגה (אליה הסכימה בספטמבר אשתקד) מסירה את המניעה התקנונית הקיימת לצירופן של נשים כחברות במפלגה.
עותרים נוספים בעתירה: עמותת איתך – משפטניות למען צדק חברתי; המרכז לקידום מעמד האישה; עמותת קולך; אלטפולה – ארגון מעונות יום נצרת; מכון וון-ליר בירושלים; ויצו; נעמת; שדולת הנשים בישראל; תנועת ש.י.ן לשוויון יצוג נשים. כולם יוצגו על-ידי עו"ד נטע לוי ועו"ד פרופ' נטע זיו. עו"ד יונתן ברמן ייצג את היועץ המשפטי לממשלה ואת רשם המפלגות. את מפלגת אגודת יישראל ייצגו עו"ד אייל נון ועו"ד חגי וגנפלד.
בתגובה להכרעת בג"ץ היום שאוסרת על המפלגות החרדיות למנוע קבלת נשים למפלגה, אומרות "נבחרות" – נשים חרדיות לייצוג, שוויון וקול: "בקרב הציבור החרדי ישנן נשים איכותיות היכולות לחזק את הציבור החרדי ולשרת אותו באמונה תוך שמירה על ייחודיותו וערכיו. אנו קוראת לראשי המפלגות החרדיות להבין כי הגיע הזמן לתת קול ל50% מהציבור החרדי ולצרף אישה חרדית לרשימת המפלגה לכנסת.
"הפגישה של חברי הכנסת החרדים עם הרב ברלנד השבוע, שהורשע בעבירות חמורות נגד נשים, מוכיחה שוב את החשיבות של שילוב נשים ברשימות החרדיות. אנו מקוות כי זוהי תחילתה של מגמה לתיקון הדרת הנשים מהפוליטיקה החרדית מאז קום המדינה. אנו מברכות את בג"ץ על ההחלטה החשובה שנותנת רוח גבית לפעילותינו בהכשרת מנהיגות חרדיות לעשיה חברתית פוליטית. אנו מברכות את עו"ד תמר בן פורת בבג"ץ שהגישה נגד מפלגת אגודת ישראל יחד עם 10 ארגוני נשים בהובלת עמותת איתך וכן, מרכז קונקורד במעמד ידיד בית המשפט, באמצעות פרופ' פרנסס רדאי וד"ר אבינעם כהן".
ואלה הסעיפים השנויים במחלוקת, כאשר המילה המסומנת היא המילה שתימחק מהתקנון:
סעיף 6 לתקנון המפלגה, שכותרתו "חברות במפלגה", וסעיף 6(א) הקובע כי "חבר במפלגה יכול שיהיה: כל אישיהודי מבן 18 שנה ומעלה, שומר תורה ומצוות, הנמנה על החרדים לדבר ה' ומזדהה עם אגודת ישראל ומטרותיה 'לפתור ברוח התורה והמסורה את כל השאלות אשר תעלינה יום יום על הפרק בחיי כלל ישראל', המכפיף עצמו לדעת מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ומקבל מרותה, אשר מוכן לקבל על עצמו את תקנונה והחלטות מוסדותיה המוסמכים של המפלגה בכל עניין מענייני אגודת ישראל ואשר אינו חבר או משתייך לשום מפלגה אחרת או תנועה ו/או גוף שיש לו זיקה פוליטית למפלגה אחרת, וכמו כן אינו חבר בקופת-חולים של ההסתדרות שלא במסגרת ארגון העובדים של אגודת ישראל".
סעיף 6(ד) לתקנון המפלגה, המופיע גם הוא תחת אותה כותרת של "חברות במפלגה", הקובע כי "אישה תהיה זכאית להצטרף לתנועת 'נשי אגודת ישראל', אשר תהווה גוף נפרד – כמצוות ההלכה – הקשור ארגונית ורוחנית לאגודת ישראל".
קישור לכתבה המלאה כאן
פעם הם רק עצמו קרא עוד...
פעם הם רק עצמו עיניים, התעלמו, מילאו פיהם מים, שידרו לציבור שלהם שזה לא קיים. עכשיו זה כבר הגיע ללחיצת ידיים חמימה עם עבריין מין
השבוע התפרסמה תמונה של סגן שר החינוך מאיר פרוש בביקור אצל עבריין המין המורשע, הרב אליעזר ברלנד. המראה של לחיצות ידיים הדדיות והחיוכים (ולא בפעם הראשונה), כאילו דבר לא נפל בישראל, ממחיש באיזו קלות מתייחסים נבחרי הציבור החרדים לעבירות מסוג זה.
כמה שעות קודם אישרה הממשלה תוספת תקציב של 50 מיליון שקל למאבק באלימות נגד נשים, כחלק מתגובתה לגל המחאה הציבורי הגואה. תקציב זה מבטא את העובדה שהסיעות השונות בכנסת היוצאת לא נותרו אדישות מול אירועי רצח הנשים ותנועת MeToo. אבל מול העובדה שכל גווני הקשת הישראלית השמיעו התייחסות לאלימות במשפחה ולתקיפות מיניות, הנציגות הפוליטית החרדית בחרה למלא את פיה מים, משל התופעות הללו פוסחות על קהילותינו.זו אינה הפעם הראשונה שחברי הכנסת והסיעות החרדיות בוחרים להתעלם מנושאים הכרוכים בציפור הנפש, בנפגעי עבירה, קרבנות התעללות שברובם נשים וילדים.
בדיקה פשוטה על אודות פעילותם בוועדות השונות מראה אף היא כי הם מדירים את רגליהם, וחשוב מכך את קולם והשפעתם, מכל ועדה הקשורה לנשים, לאלימות, ולתקיפות מיניות. אין ולו ח"כ חרדי אחד שניתן לראות במסגרת עשייתו הפרלמנטרית פעילות למען זכויות נשים, וכאמור גם אין בנמצא ולו אחד מהם שנרתם למאבק באלימות כלפי נשים בתוך המשפחה, שלא לדבר על המאבק באונס ועבירות מין.
אבל עבור הציבור החרדי, שאותו הם מתיימרים לייצג, הנושאים הללו הם מהותיים ביותר. אלימות כלפי נשים במשפחה לא פוסחת על שום מגזר, כולל החברה החרדית. לא זאת בלבד, לאלימות במשפחה יש מאפיינים ייחודים משלה בחברה החרדית, למשל אלימות רוחנית שמשמשת כלי לדיכוי ושליטה. יש נשים חרדיות שבעליהן מטיחים בהן שהן לא ראויות להדליק נרות שבת או להתפלל – אמירות שבעולם הערכים האמוני שעליו גדלו והתחנכו, מהוות פגיעה נפשית קשה ומתמשכת.
לאלימות הרוחנית מצטרפת גם אלימות כלכלית. החברה החרדית מחנכת נשים להיות אימהות טובות ושותקות הנושאות בנטל הפרנסה המשפחתי, בכדי לאפשר לבן הזוג את יישום המטרה הערכית האמיתית בחיים – לימוד תורה. כל זה יוצר אקלים חברתי, קהילתי ומשפחתי המעודד לא אחת גדילתן של תופעות פסולות כמו אלימות כלכלית, שלרוב מצטרפות אליה רעות חולות אחרות.
עד השנים האחרונות נהגנו בחברה החרדית לטאטא את התופעות הללו מתחת לשטיח, שהרי כל עוד לא מדברים על זה, כנראה שזה לא קיים. מציאות זו העצימה את תחושת הבדידות והכאב של הנשים החרדיות הנמצאות במעגל האלימות, שחשות שהן לא מעניינת איש.בעולם שבו הנושא לא מדובר בזירה הציבורית, לא מוזכר בספרים ובעיתונים שהן קוראות, וכאמור לא נמצא בסדר היום של נבחרי הציבור של המגזר – מעמיק קשר השתיקה ומביא להחרפה של תופעות מעין אלו, כאשר הגברים המתעללים לא מגיעים על עונשם וחלקם אפילו לא מודעים לכך שהם נוהגים באופן פסול.המאבק באלימות כלפי נשים חרדיות הוא אחד מנושאים רבים שהפוליטיקאים החרדים לא עוסקים בהם בשל היעדר ייצוג נשי בשורות מפלגותיהם. עניין זה מחדד את העובדה שתופעת הדרת הנשים החרדיות מהפוליטיקה היא לא רק סיפור של דמוקרטיה וזכויות אדם, אלא היא סיפור הכרוך בדיני נפשות ממש, וכך ראוי ונדרש שנתחיל להתייחס אליה.
- אסתי שושן היא יו"ר ומייסדת תנועת "נבחרות", הפועלת לקידום מנהיגות נשית חרדית בפוליטיקה
לקריאת הכתבה – כאן
עורך הדין של אגודת קרא עוד...
עורך הדין של אגודת ישראל בעצמו אמר בדיון שאין פה עניין הלכתי אלא תרבותי. אבל אם העניין הוא תרבותי, הרי הנשים החרדיות כבר מזמן עשו שינויים תרבותיים מרחיקי לכת, בכך שהן היום עובדות ומפרנסות. הן כבר לא נמצאות במקומן המסורתי בחברה, במטבח או בבית.
אסתי שושן, מנכ"לית שותפה בארגון "נבחרות", בראיון אצל ירון לונדון בערוץ 10 בעקבות הדיון בבג"ץ, וגם מחווה של ירון לונדון לספר החדש של אסתי רידר "ושאינן נראות".
הראיון המלא בערוץ 10:
פלקט גדול היה על קרא עוד...
פלקט גדול היה על קיר הכיתה שלי בבית יעקב. שהכותרת שלו היתה "למדי לתפוס בפלך השתיקה". שתיקה היא ערך, רבות דובר עליו בשיעורי מוסר ויהדות אצלנו.
לפעמים ברעש הזה שמייצר עבורנו העולם הדיגיטלי, חולפת במוחי דמות של מורה כבודה שמסבירה לנו איך לשתוק על עלבון, להעלים עין, כמו שרחל אמנו שתקה כשאביה החליף אותה באחותה. אולי באמת האנושות המפטפטת את עצמה לדעת ברשתות החברתיות, צריכה קצת ללמוד את אומנות השתיקה? מחשבות כאלה עוברות לי מהר כשאני נזכרת, שאומנות השתיקה מונחלת בעיקר לנשים.
ואני חושבת על קול, ועל היפך השתיקה, על דיבור, על נוכחות, על התקיימות במרחבים מהם הורחקתי, או כאלה שמעולם לא הייתי בהם.
ואז אתמול, בבג״צ, התחלתי לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה
ישבתי עם חברותיי ל"נבחרות" בבית המשפט. הבטתי סביב וראיתי כל כך הרבה נשים חרדיות שבאו לתמוך, הם לא היו שם בתחילת הדרך רוויית החתחתים שעברנו. והן היו שם עדיין שותקות, אך מיוצגות היטב על ידי העותרות, המשפטניות עו"ד תמר בן פורת העותרת, פרופ' עו"ד נטע זיו ועו"ד נטע לוי שייצגו את ארגוני הנשים. והצלחתי לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה.
בג"צ דן בהרכב מורחב מיוחד בסוגיה המהותית האם אני זכאית לקול, לנוכחות, לייצוג בכנסת, במוקדי קבלת ההחלטות. למעשה השאלה היא לא אם אני זכאית לקול ולייצוג, אלא האם מותר למפלגות, לגופים לארגונים אזרחיים שאמנם הם חרדים או דתיים מאוד, אך אינם דתיים במהותם להדיר כל אישה באשר היא אישה? מפלגה היא לא בית כנסת אלא גוף המייצג צרכים אזרחיים. מועצת עיר איננה בית מדרש, אלא גוף חסר דת שתפקידו לדאוג לצרכים אזרחיים טריוויאלים, גם אם יושבים בו חרדים, זה לא סיפור דתי. האם מותר לגופים כאלה לומר ולהצהיר באמצעות תקנון מפורש "אין כניסה לנשים?".
בג"צ דן וברשת החברתית גוערים בי גברים חרדים במילים ליברליות ואקדמיות ומסבירים לי שהתערבות המדינה במנהגים תרבותיים היא הרס חמור. כשהם לא שמים לב, שברגע שהמדינה מאשרת את השתקתי, היא מתערבת, היא קובעת את גורלי וגורל חצי מהחברה החרדית, גורל בו אין לי קול, בו המקומות בהם מתקבלות החלטות חסומות בפני, כי המדינה החליטה לאשר כי אינני זכאית לזכות בסיסית זו בלי לשאול אותי לדעתי.
אגודת ישראל ענתה באחד מכתבי התשובה שלה לבג"צ, "כפי שהעותרת אינה טוענת כי אי צירופם של ילדים למפלגה, מהווה אפליה פסולה והדרת ילדים, כל אין לטעון זאת לעניין נשים". תשובה זו יותר פוגענית ומקוממת מהסעיף התקנוני בשלו קמה הסערה. תשובה שגרמה לי לחשב מסלול מחדש ולגבות את העתירה בכל דרך, למרות החמיצות החרדית הקבועה בכל מה שריח בג"צ נודף ממנו.
"לכי תקימי מפלגת נשים" אומרים לנו ואני שואלת למה? האם המפלגות החרדיות, שלאחת מהן הצבעתי שנים, הן מפלגות גברים? הם הרי מסתמכים על קולותיהן של חצי מקהל בוחריהם. מדוע לא יתנו את הכבוד הזה להיות חלק מהמנגנון לאחת מהם, בשר מבשרם, שרוח התנועה בנשמת אפה? יש להם בעיה לעבוד עם נשים? אז לא. מסתבר שלא. הם עובדים עם נשים רבות שאינן חרדיות, משתפים פעולה בהבנה ובשמחה ועובדים כתף אל כתף, גם אם משתדלים לשמור נגיעה. מדוע יגרע חלקן של הסבתא, האמא, האחות, הרעיה והבת שלהם?
נשים חרדיות אמורות להיות חלק בלתי נפרד ממנגנוני הייצוג והפוליטיקה הקיימים, הן אמורות לשחק את המשחק הפוליטי, על גווניו השונים, אך הרגולציה המגבילה חייבת להימחק מן העולם וזה לא יקרה וולנטרית, זה יקרה אם בג"צ יבין וישנה.
מהלכים כמו מפלגות נשים נועדו לכישלון, מועצת הנשים של ש"ס התפרקה עוד לפני שהוקמה. יש מנגנונים קיימים ונשים צריכות להיות בהם, נשים משלהם, שעם רוח המפלגות הללו יעסקו בצרכי ציבור ויהוו קול לצרכים הקריטיים בשטח.
הרבנית עדינה בר שלום הבינה את זה, אני באופן אישי מרגישה החמצה וכאב כמצביעת ש"ס לשעבר, שהמפלגה הזו לא סופרת אותה כחברה מן המניין, הרי היא, כחלק אורגני חי של ש"ס, בתו של מרן זצ"ל, יכולה לשמש כנציגתנו שם. מי כמוה מכיר את המצוקות של נשים חרדיות, אחרי שנים של ניהול מכללה חרדית? אני מאחלת לה הצלחה במפלגה שהקימה ומצטערת בו זמנית על כך שאפילו לביתו של מנהיגה הרוחני של ש"ס, שמאחוריה רזומה ציבורי בלתי מעורער, אפילו לה סגרו את הדלת.
הרבה תפילות ודמעות קדמו להחלטה ההיסטורית הזו, אך אנחנו לא מחכות רק לבג"צ, שש שנים של פעילות ועבודה בשטח וקבוצות נשים שמקבלות הכשרה פוליטית ועושות צעדים להשתלבות ביוזמות חברתיות ופוליטיות שונות, הן תאלצנה למצוא את עצמן במפלגות לא חרדיות ומשם לפעול למען הקהילה החרדית שזקוקה היום יותר מתמיד לפתרונות לבעיות קריטיות כמו חינוך, מוגנות, בריאות ושלל בעיות חברתיות חרדיות במהותן שאינן נמצאות על סדר היום של החכים החרוצים שלנו.
שדות לא חרושים רבים מחכים לנו, לא חיכינו רק לבגצ כדי ליצור שינוי, אבל שמחה שהוא הצטרף למהפכה.
הפמיניזם החרדי כבר כאן. תתמודדו.
לקריאת המאמר באתר סלונה
