עו"ד שפרה קפלן, בחדרי חרדים

הראשון בדצמבר 1955, ארצות הברית: אישה פשוטה, תופרת בשם רוזה לואיז פארקס, במעשה קטן, מתחילה להוביל לשינוי ענק. היא מסרבת לפנות את מקומה לאדם לבן, כפי שדרש החוק באותם הימים. נהג האוטובוס הזהיר אותה: "אני אביא למעצרך", אך פארקס השיבה: "לא עליתי לאוטובוס כדי להיעצר, עליתי לאוטובוס כדי להגיע הביתה". פארקס נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי, וסירובה נחשב לפעולה הראשונה והמכוננת במאבק לביטול ההפרדה הגזעית.

בימים האחרונים השיח הפנים חרדי בתוכנו הנשים וגם בקרב הגברים לא מפסיק לפעפע. אנחנו מרגישות כי דברים באמת יכולים להשתנות. אבל הכוח לשנות צריך הרבה אומץ, הרבה מאמץ, הרבה השקעה, הרבה שינוי תודעה, שינוי חקיקה, שינוי שכבר קיים בכל התחומים האחרים נכון להיום, ותקוע בנקודה אחת, בלי סיבה הגיונית ומוצדקת. איך אמר נלסון מנדלה המהפכן, כי "דברים תמיד ניראים בלתי אפשריים עד שהם נעשים". אנחנו הנשים החרדיות, שרוצות לעורר את השינוי הזה, "לא עלינו ל'אוטובוס' כדי להיות מוקעות מהציבור החרדי ולייצר "חרדיות חדשה" עלינו ל'אוטובוס' כדי להיכנס לתוך הבית ולהיות חלק פעיל ממנו".

כל אחד מהימים האחרונים היה יום סוער עבורי. הדואליות ברצון לקחת חלק פעיל ולצאת "החוצה" מול החשש המשתק להיות מוקעת חברתית כ"לא חרדית".

כמשפטנית, הנני פעילה בקבוצה העוסקת בחוק ובמשפט, ובעוד "משמרת הצניעות" ושלוחותיה יוצאים באיומים והוקעה חברתית של נשים שהעזו להביע דעתן על רצונן בהצבת אישה חרדית כח"כ, העליתי שם את ההיבט המשפטי – האם יש עבירה על החוק בהשמעת איומים אלו? ציינתי כי ככל שנשמעים יותר ויותר איומים, מתעורר בי רצון חזק להפוך לאקטיביסטית. לקום, ולעשות הכל כדי שהחוק יעצור את איומים אלו ואת אומרם. באותה נשימה ציינתי ביאוש, וכי מה עלי לעשות?! וכי מה החטא בלחלום על תיקון העולם בעוד ברקע נשמעים איומים כגון אלו?

נקודת ההשקה בין דרישה להצבת אישה חרדית ברשימה לכנסת למצב הקיים עוררה את סוגיית ה"מיהו חרדי". ובעוד היא צפה במלוא כיעורה, אנו מבינים יותר את האוקסימורון שבה. "אין נשים חרדיות שחושבות כמותכן ואם הן חושבות כך, הרי שאינן חרדיות". הרי כל אחת מאיתנו, לא משנה מה לבושה והליכותיה תעבור מסע כזה של דה לגיטימציה. ומי יודע כמה "חרדיות אמיתיות" חושבות כך בשקט, אך בוחרות לשתוק בשל הפחד מההוקעה הזו? אף אני התלבטתי רבות אם להעז להשמיע את קולי, וגם בכתיבת שורות אלו, ובשליחת מאמר זה אני תוהה ביני לביני אם עושה אני את הדבר הנכון בכך שמעזה להגיד בקול מה שמצופה מאתנו להשאיר בשקט. ואתמהה: מדוע אנחנו צריכות לפחד ולחשוש מלהביע דעתנו ולהשמיעה?! החושבות והחושבים אחרת מאיתנו – שישמיעו אף הם את דעתם, יתמודדו מול טיעוני, נתמודד אני וחברותי מול טיעוניהם. למה ישנו צד הנמצא במקום מאוים ומפוחד?

אנחנו נשים חרדיות, ולא מחפשות להתחפש למשהו שאנחנו לא ולחפש ולקושש השמעת קולנו במקום אחר. הלוואי שהיו נותנים לנו במה בעיתונות ובבטאונים המפלגתיים ולא היינו נאלצות לעורר את השיח מבחוץ. בתוך עמנו אנו יושבות וכאלה אנחנו רוצות להישאר. גם אתם הגולשים פה באינטרנט ומטקבקים במחי מקלדת שאיננו חרדיות לטעמכם, יש מישהו שחושב עליכם את אותם דברים רק בגלל שיש לכם Wifi פרטי משלכם.

חובתנו להדגיש כי חלק עיקרי ממנו יצאה לדרך מחאת ה"לא נבחרות לא בוחרות" נובעת מאותו אידיאל מקודש אותו החלה שרה שנירר (מודל לחיקוי ולהערצה) העצמת הנשים לצורך קיומו של בית יהודי כשר, בית של תורה, ובכלל לאפשר את המשך האפשרות הזו. אנחנו הנשים החרדיות הנדרשות לאחוז בשני כובעים חשובים: 1. פרנסת הבית 2. להיות עקרת הבית ולהשקיע בגידול הילדים וחינוכם. אנחנו זקוקות לצורך כך לתנאים בהתאם. למרבה הצער, במצב העכשווי כיום, יש הרבה מה לקדם, מה לשפר, מה לייעל, מה לעזור, מה לתמוך, לצורך קידומן של הנשים החרדיות בלי להשאיר את זכויותיהן ומעמדן מאחור. לצורך קידום כל מטרותיהן של הנשים החרדיות, אין מנוס, אלא מהצבתה של אישה שתהיה להן לפה.

נאמר: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך.." אי אפשר להעלים עין ולראות כי הכוח של הדור הבא תלוי בנשים. הדרך הכי טובה להשפיע היא ללכת בתוך העולם. ניקח לדוגמא את אסתר המלכה אשר העדיפה להישאר בבית מרדכי היהודי "באוהל". בצניעות שלה. ועד הרגע האחרון ניסתה להימלט מלפגוש באחשוורוש (בעולם החיצוני) הורה לה גדול הדור, לא רק שהתנגד לכך שתלך אלא: "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך.." התשועה באה דווקא על ידה. רק מתוך בית המחוקקים ניתן להשפיע על חינוך אחר, ליצור שיח אחר. ההתנגדות הגדולה, הקושי לקבל את המציאות הזו, את הרצון שלנו, הנשים, להיות חלק מהותי מקיומו של העם שלנו אינם מוכיחים מאום מלבד כך שדבר גדול, גם מעשה טוב תמיד מביא איתו התנגדות של כוחות חיצוניים.

אם נקשר זאת לחנוכה, נראה ששתי הנשים אותן מזכירים בהקשר החג מדגישות במעשיהן את יכולתן של הנשים: חנה, ויהודית אשר שתיהן, גיבורות ומנהיגות סמל לדוגמא ומופת.

מי ייתן ותתאחדנה הנשים החרדיות, ותצבנה דמות משמעותית, הראויה לייצגן, והן ראויות לה.

הכותבת עו"ד, יו"ר אגודת הסטודנטים בקריה האקדמית אונו בעבר, יו"ר אירגון הבוגרים כמייצגת הנשים.

לקריאת הכתבה במקור

יהודה אדלר, Maveze

יהודה אדלר, Maveze

בימים האחרונים הרחוב החרדי גועש ורועש בעקבות קבוצת חרדיות פמיניסטיות (עד לפני יומיים גם אני לא ידעתי שקיים כזה דבר) שתחת הכותרת: "מנעי קולך – לא נבחרות, לא בוחרות" שלחו מסמך לחברי הכנסת החרדים שבו הם מצהירות על כך שבמידה ולא יהיה ייצוג נשי ברשימות לכנסת הקרובה – נחרים אתכם והן לא תצבענה למפלגות החרדיות.

עד עכשיו לא נשמעה תגובה מצד חברי הכנסת או גדולי הדור, אבל אחד משומריהחומות החרדים, מוטקה בלוי, שמשמש יו"ר משמרת הקודש והחינוך, יצא באיום מאוד פופוליסטי-קיצוני "כל אישה שתתקרב למפלגה שלא בהנהגת גדולי ישראל – תצא בלא כתובה…". איום שכזה נשמר רק לדברים ממש חמורים הנוגעים למבנה "הבית היהודי" כגון אישה שעוברת על דת משה שבמקרה כזה הבית אינו יכול להמשיך להתקיים. השאלה שלי היא: למה הוא בחר באיום הזה דווקא? לפי דעתי כי המחאה הזאת מערערת על התא הבסיסי ביותר בחברה– הבית.

במשך שנים הנוער החרדי גדל כשהציר המרכזי עליו בנוי הבית הוא ׳לימוד התורה', ולכן החלוקה תמיד הייתה מאוד ברורה: הגבר- אחראי על מימושה של האידאולוגיה, האישה – אחראית על כך שהאידאולוגיה תוכל להתקיים ללא הפרעה ולכן עול-הפרנסה נפל עליה. כל דבר שנוגע למה שנמצא מחוץ ל'קוקר'(?) נשאר להחלטת גדולי-הדור ולכן החרדים תמיד מצביעים לפי החלטת גדולי-הדור, "ועשית כלל אשר ירוך".

הגולם קם על יוצרו

המחאה נוגעת בכמה נקודת שלגביהם היה קיים סטטוס-קוו במשך שנים: האידאולוגיה – המחאה באה לקדם אג׳נדות הנוגעות לדברים אחרים מלבד 'לימוד תורה': פמיניזם-חרדי, שוק העבודה לנשים, שלא יפטרו אישה בגלל שהיא בהריון (למרות שהחוק קיים הרבה מעסיקים מוצאים כיצד לעקוף אותו) ופוליטיקה. גדולי-התורה לא קובעים יותר למי מצבעים וההחלטה מי יהיה חבר כנסת כבר לא 100% בידיהם. הלכתית – האם מותר לאישה לשמש בתפקיד שרה? ועד כמה חזק כוחם של גדולי הדור בנוגע להחלטות ציבוריות?

לדעתי, הסיבה שבגללה נוצרה המחאה מלכתחילה היא יציאה של נשים חרדיות מהבית – לעבודה או ללימודים – שם הן נתקלו בבעיות שמעבר ל’קוקר’ ופתאום יש בעיות שמגיעות לפני ה"אידאולוגיה" ונוגעות ל"חיים" עצמם. 

אני לא יודע אם המחאה בכלל יכולה להצליח במסגרת החברה החרדית? או האם היא בכלל כשרה.

אני מאמין שהמחאה כן צריכה להצליח, לא רק בגלל שיש לנשים החרדיות הרבה מה להוסיף לשיח בציבור החרדי בפרט ובציבור הכללי בכלל, אלא כי היא מבקשת לבחון כיצד תפיסות יסוד חרדיות יתמודדו עם העידן הפוסט-מודרני ואותי מענין, בתור בחור שנמצא בתוך החברה החרדית, לראות כיצד המנהיגים, הפוליטיקאים וגדולי הדור יתמודדו עם הרוחות החדשות שמנשבות בתוך החומות, או האם זה אומר קץ החרדיות as we know it?

האמת זה לא משנה האם המחאה תצליח או לא? האם המפלגות החרדיות יקבלו עוד מנדט או פחות? כאשר מוטקה בלוי איים בכזה איום הוא נותן הסכמה לכך שלא משנה מה יקרה ביום הבחירות. הציבור החרדי צריך להישיר מבט לנשים שלהן ולפני סעודת שבת כאשר שרים את שיר הערצה לאישה – "אשת חייל מי ימצא", הוא צריך לעשות חשבון נפש עם עצמו לגבי האישה שתמיד היה נראה שהיא מקבלת על עצמה את תפקידה באידיאל כמובן מאליו כלא מובן מאילו בכלל.

אביב העמים הגיע גם לתוך הבית החרדי!

פורסם ב Maveze

10.12.14

פייני סוקניק, חרדים 10

את המאמר הזה אני כותבת מתוך כאב אמיתי. לא מתוך רצון להתריס נגד, לא מתוך מקום מתנשא או דורש מקום . המאמר הזה נכתב בשמן של עשרות ומאות נשים נוספות. את רובן אני מכירה באופן אישי. "אשה חרדית" קראתי, כפי שהן קראו ודאי, עושה רצון בעלה. בכל דבר וענין. אשה חרדית, לא מתלבטת בדבר, היא לא צריכה להחליט מעבר להחלטות חשובות כמו ריהוט לדירה, או מציאת שידוך לילדיה/ אשה חרדית, ספונה היא בשקט ובבטחה בין כתלי ביתה. ובעלה – הוא שר החוץ שמשמש לה לפה ולקול בוחר.

הלואי והייתי ממשיכה להאמין בזה. באגדה החרדית המתוקה הזו. הלואי ויכולתי להמשיך לספר לעולם שכך זה אצל כולן. אבל לצערי, האמת מעט שונה. האמת היא שיש נשים שצריכות לקום לבד, להשמיע את קולן בשביל עצמן ובשביל משפחתם.

יש נשים שההתפכחות מהחלום של "אשה טובה  עושה רצון בעלה" הובילה אותן למקלט "בת מלך" לנשים חרדיות שסבלו מאלימות בלתי נסבלת בשם המשפט הזה ומשפטים דומים לו. יש נשים שלא הגיעו למקלט, אבל בעקבות תהליך גירושין הן נשארו להתמודד עם ההשלכות הכלכליות, החברתיות והאישיות  הלא פשוטות בעליל (תתפלאו, לא תמיד הן יזמו את הגירושין לבדן. לפעמים זו היתה ההחלטה  משותפת ולפעמים  הצד השני יזם).

האם אותן נשים, שצריכות להחליט לבד עבור מי להצביע כבר לא נחשבות כנשים חרדיות, כיון שהן לא עושות רצון בעליהן? אותן נשים  צריכות להתמודד  עם חוסר קבלה של ילדיהן לבתי ספר. עם בעלי דירות שלא מוכנים להשכיר להן דירות כי הן גרושות. עם מעסיקים שאינם מוכנים להעסיק נשים גרושות  ועם חברה שדוחה אותן על כך שהן כבר לא ב"מיינסטרים".

לא רק בחירת ספות

אותן נשים נאבקות  יום יום  במצבים הרבה יותר מורכבים מבחירת רהיטים. הן  נאלצות להשמיע את קולן בכל מקום: בבתי דין, בבתי משפט, בלשכות הרווחה, במקומות הלימוד והעבודה. אין להן פרווילגיה של לשלוח אחרים בשבילן ובשביל משפחתן.

הן משמיעות את קולן, כי אין להן ברירה.

הן נלחמות להיות חלק מהחברה שלעיתים דוחה אותן. הן צריכות מישהו או מישהי שתדבר בשבילן במקומות המשמעותיים.

הדבר האחרון שהן צריכות זו דחיה נוספת חברתית  בשם האמרה  "אשה חרדית טובה היא  רק כזו העושה רצון  בעלה" וכל שאר הנשים, שמעזות וצריכות להשמיע את קולן, הן כבר לא בחברה שלנו.
אמירת חז"ל "אשה כשרה עושה רצון בעלה" ודאי לא כוונה כדי  להוציא נשים כאלה או אחרות מחוץ לחברה אליה הן שייכות .

נשים חרדיות  כאלה ואחרות המתמודדות בעניינים נוספים צריכות ייצוג שישמיע את קולן בעניינים שקשורים אליהן ואל חייהן. לא בכל מקום וענין ניתן לפנות לבעל.

לא בכל ענין מתאים בכלל לפנות לגבר.

איני חושבת שבאמירה אחת כזו או אחרת ניתן להפוך נשים אלו או אחרות לחלק מהחברה או לדחותן מהחברה.

ההגדרה "חרדי" או "חרדית " היא הרבה יותר מורכבת משתי מילים או ממשפט אחד הקובע מי בפנים ומי בחוץ.

רק אל תעצמו עיניים

אני אשה חרדית השמחה להיות חלק מהחברה החרדית. מביטה על החברה בעין אוהבת אבל ריאלית. לא מפחדת לראות את הדברים הפחות מושלמים-מתוך רצון  לתקן ולשפר.

יש מקום לשמוע את קולן של הנשים. אפשר ורצוי להתווכח על הדרך, על המקום והדרך הנכונה לעשות זאת. אבל  אל תעצמו עיניים כי האמירה "מה שלא רואים-לא קיים" היא כבריחה מהמציאות ולא דרך התמודדות מתאימה.

זה פוגע בנו – כחברה,זה פוגע בכל אשה ואשה שמתמודדת לבדה בעינינים שונים.

זו יכולה להיות אחותכם, גיסתכם , אמכם או בתכם.

אל תשאירו אותן להתמודד לבד.

אל תתעלמו מהצורך, זה בנפשינו.

הכותבת היא יו"ר ארגון "באשר תלכי" המסייע לנשים ולמשפחות חרדיות במצבי גירושין ופרידה.

לקריאת המאמר במקור

תצלום: עזרא לנדאו

 יערית אלבז- מאמע

אריאלה פישר, כיכר השבת

התנועה הפמיניסטית שבתה בעיקרה את לבבם של רבים מחמת שהעניקה לנשים רבות שחשו במועקה קיומית, במה וקול שהיו בבחינת חלום בלבד במשך זמן רב, והפיחה בזאת, רוח חיים, תקווה ואחוות נשים חדורת אידאל.

הפמיניזם החרדי הינו חלק מהתהליך הכללי של ההתפתחות והתהוות השינויים במגזר החרדי. על מנת להבין את המאבק הפמיניסטי, קודם כל יש צורך להבין את התסכול והכמיהה הרוחנית השזורים בהתמודדויות והניסיונות של היהדות בימינו, יחד עם גילוי האני הפנימי, ומציאות השתנות צרכי החברה, בכלכלה, בחינוך ומודעות עצמית שהולכת וגוברת.

עולמן העשיר של הנשים הוא חלק בלתי נפרד מאותו התהליך. התנועה הפמיניסטית שבתה בעיקרה את לבבם של רבים מחמת שהעניקה לנשים רבות שחשו במועקה קיומית, במה וקול שהיו בבחינת חלום בלבד במשך זמן רב, והפיחה בזאת, רוח חיים, תקווה ואחוות נשים חדורת אידאל.

אפשר אולי להגדיר את חוויית הנשים במסורת היהודית כדומה לכל קבוצת מיעוט אחרת. הריבוד של גברים ונשים בתרבות היהודית שיקפה היררכיה גברית-נשית שהייתה קיימת בחברות הכלליות לאורך ההיסטוריה, כאשר נקבע, שאישה עיקר קיומה היא פונקציונלית לבית, כרעיה, אימא, עקרת בית, נתמכת. כל תפקיד אחר אשר נראה כקונפליקט עם המודל הזה נשלל.

להגדיר את התופעה כדיכוי זה רחוק מן האמת. יאמר לזכות הגברים, שלמרות מעמדם, המודל שבו ניתנה כוח, הנהגה והחלטה גברית אקסקלוסיבית, נשים לא חוו תחת ידם התעללות ואלימות על חסרות ישע שהייתה קיימת בחברות אחרות. להפך, הגבר היהודי שהקפיד על רוח היהדות לאורך ההיסטוריה הוא דוגמה למופת לדאגה וכבוד אמיתי כלפי האישה.

אך עם כל זה, ישנו צורך, בפרט בדור האחרון עת חלה התעוררות בחברה בכלל ואצל הנשים בפרט, לבחון מחדש את מעמדן. שכן, ישנם עדיין גופים ואנשים המקבלים החלטות הלכתיות כשכבודן ושלומן של הנשים אינם נלקחים בחשבון.

התפקיד המסורתי הוא לא עוד רצונן היחיד של נשים בימינו, גם נשים במיינסטרים הקהילתי אומרות די לכניעה, מעוניינות להרחיב אופקים ולמממש את ייחודיותן וכישרונותיהן שהיו עד היום בזבוז מתנות הבורא לשווא. נשים רבות מתחילות לשאול שאלות בדבר אי השוויון, ביחסי חלוקה צודקת בוגרת ומוסרית של נטל האחריות, על כך שהקול הנשי אינו נלקח בחשבון בפסיקות הלכה נרחבות, גם בענייני נשים מובהקים.

אחת התובנות הגדולות של התנועה הנשית היא "שהאישי הוא פוליטי". כלומר, כל הבעיות שאישה סברה שהן מנת חלקה בלבד, אם זה אי קידום בקריירה, חוסר הזדמנות למימוש כשרונות, מוגבלות בחירה בכל תחומי החיים, למעשה אלו בעיות חברתיות שהן מנת חלקן של נשים רבות וככאלה זקוקות לפתרונות חברתיים. בפועל לשם כך נצרכת התאגדות, לקום כקבוצה ולעשות מעשה.

אותה התאגדות העניקה לנשים את הכח לשנות את העולם ולהביא אנרגייה נשית, בזו הדרך העולם השתנה לנשים. הכח והחזון הנשי חדר לכל תחום אפשרי, אם זאת תרומה לפוליטיקה, לתרבות, למשפחה, ליצירה, למדעים. בפעם הראשונה בהיסטוריה נשים החלו לקחת את המושכות לידיים ודואגות באמת לרווחתן, לזכויותיהן וחיזוק מעמדן בהצלחה גדולה.

גם בחברה הכללית, כמו החרדית, כמו כל קבוצה מינורית אחרת שמאתגרת את הציפיות והנורמות הקונבנציונליות ברצון אחר, נשים אלו היו ועדיין חשופות לאלימות מילולית ופיזית, מצד אנשים רבים. גם בחברה החרדית, הכפופים לקונסטרוקציה המוסרית של התורה של כבוד הזולת ברמות הכי גבוהות, ועדיין מרשה לעצמה לפגוע בלא רחם כל אישה הבאה לאתגר היררכיה מקובלת, נגד ההלכה והמוסר הבסיסיים.

אם החברה באמת ובתמים הייתה מכבדת נשים, היה נוצר מצב של פתיחות והבנה שיש לנשים צרכים, בין אם אלו צרכים שהיו קיימים מאז ומעולם ובין צרכים שהתפתחו בדור האחרון. לא די בכך שהבעל קונה לאשתו תכשיט, מה יותר כבוד ומשמח לאישה שהיא יכולה להשמיע ולהיות נשמעת ללא איום על עצם קיומה?

אין צורך לדאוג בדבר רוחניותן של אותן פמיניסטיות חרדיות. שהרי הן נשים חזקות שצמחו מליבת הקהילה, מאמינות בה' ובתורת ישראל אך מאמינות שניתן למצוא בתורה עוד רבדים של שלמות, סוגיות שלמות שלא נבחנו, ושלכל עניין ועניין, עם רצון אמיתי ופתיחות מחשבתית לצרכי האחר, אפשר למצוא פתרון יותר הומני והולם. ובזה תוסר הדאגה שאותן נשים משכילות, כישרוניות התרות אחר שורשיהן ומקומן ביהדות ילכו למחוזות זרים.

המגזר החרדי במקום לעודד אותן נשים, ולתת קשב ומענה לשאלותיהן, במקום להנחיל סמכות רבנית אמיצה שתבחן מחדש מה דעת ההלכה האותנטית והגולמית בנושא, ולחקור את שלל האפשרויות ולנצלן בתומן, בוחר מתוך פחד מאובדן ההגמוניה הגברית – להדחיק, לנגח ולחרף אותן, ולהגיד להן שהן לא בסדר.

גם חנה, בספר שמואל, הובנה שלא כהלכה ועלי הכהן חשבה לשיכורה. אך תפילתה נהפכה למודל האולטימטיבי לתפילת העמידה.

בכל אישה בישראל טמונה בחינת 'תורת אמך'. לא בכדי ניתן לנו קול, לא בכדי אנו פועלות כפי שקורה היום. ביטול בחינה זאת היא הפסד נוראי לתורת ישראל והכוונה האלוקית. אם רק נשכיל לנצל את במת ההלכה לצמיחה והפרייה, במקום ביטול והכנעה נוכל להביא להלכה ישרה יותר, נכונה יותר, אנושית יותר. הלכה שהיא אמת התורה ושתביא לתיקון עולם.

לקריאת הטור במקור

ירדן סקופ- הארץ