Latest Articles

פאנל "מדברות מהשטח" בשיחה מרתק על הכל: אל תפספסו

חברת מקאן אריקסון אירחה את חברות 'הנבחרת' ליום עיון מרתק קרא עוד...

חברת מקאן אריקסון אירחה את חברות 'הנבחרת' ליום עיון מרתק במיוחד. בפאנל "מדברות מהשטח", בהנחיית מירה זוהר מויצו. התארחו נשים המובילות שינויים הלכה למעשה בתחום החברתי, עסקי, פוליטי וכלכלי – חברתי וכולם על ידי אמצעים דיגיטליים בדור הפייסבוק.

השתתפו: אסנת ואתורי, מובילת המאבק להארכת חופשת לידה באמצעות הפייסבוק. ליאור אלפנט, הביאה את המהפכה הפמיניסטית לעולם התקשורת על ידי הפייסבוק. גאלה רחמילביץ', ממובילות המהפכה בנושא דימוי גוף בישראל באמצעות הפייסבוק וכתיבת בלוג. רחלי רושגולד, ממובילות חשיפת פגיעות מיניות בציבור החרדי, באמצעות פייסבוק. אסתי שושן, חלוצת הגל החדש של הפמיניזם החרדי באמצעות קמפיין "לא נבחרות – לא בוחרות" בפייסבוק.

קראו חלק מהדברים החשובים שסיפרו הנשים והעניקו כח לנשים אחרות שישבו בקהל ונמצאות אף הן בדרכן לשינוי והשפעה על החברה

אסנת ואתורי סיפרה כי הכל התחיל מפוסט שיצא מתוך כאב על הצורך לעזוב את התינוקות כדי לחזור לקריירה.

גאלה רחמילביץ' סיפרה: "לכתוב זה טבעי לי, אבל די טכנופובית. כתבתי לעצמי, לא חשבתי שמישהו קורא, ופרקתי את שעל ליבי. לאט לאט התחילו להגיב לי… העליתי פוסט כי הבחנתי שנשים שונאות את הגוף שלהן. שם הבנתי וגיליתי את הכוח של הרשתות החברתיות. קראתי לנשים לבוא להצטלם בבגד ים בחוף גורדון והגיעו 60 נשים!"

ליאור אלפנט ממייסדות 'פוליטקלי קוראת': "המקום האהוב עליי בעולם הפייסבוק! התחלתי בעיסוק במגדר וקולנוע. לפני 6 שנים ראיתי פוסט בפייסבוק שקרא 'בואו לסיעור מוחות, מקימות עיתון פמיניסטי'. באתי ולא הכרתי אף אחת. בהתחלה אמרנו לא יקרה, והיום 5 שנים אחרי, יש 42 אלף עוקבות. נשים נותנות פרשנות לאקטואליה בעיניים מגדריות. החדשות מנקודת מבט נשית הן חדשות לגיטימיות".

רחלי רושגולד מייסדת לא תשתוק: "העשייה בפייסבוק – תוצאה של עשייה אחרת עם עצמית. בגיל 16 כל החוויה שעברתי פגיעה מינית – צף. יש לך בחירה האם לרדת עם זה למטה ולדעוך או לקחת למקום של שליחות. הבחירה שלי במקצוע האחיות זה חלק מזה… הייתי אחות במחלקת נשים, למדתי ייעוץ מיני, פוסט שכתבה אביגיל קרלינסקי סחף הרבה פניות. פנתה אלי, הכירה אותי מהפייסבוק – הכוונה היתה לתת מקום לדבר על פגיעות מיניות. כיום מרכז סיוע. לפייסבוק יש כוח "המגפון של פעם" לא מובן מאליו עבורנו כנשים חרדיות וזו זירה לעשייה.

אסנת ואתורי: כתבתי פוסט על אדי ההורמונים הרגשתי שכל אישה מרגישה אותו הדבר. הכוח של הפייסבוק לעשות שייר ולייק כולן יכולות לא הייתי מצליחה להוציא לרחובות 300 אלף אישה לכן חיכיתי לרגע שיהיו  הרבה אנשים שנהיה קול עבורן.

גאלה: "זה היה קורה יותר לאט. הפייסבוק  מאפשר להתאגד בצורה קלה יותר במינימום הוצאות כלכליות כל יום אפשרות להשמיע קול ולהילחם על מה שחשוב לנו וליצור שינויים".

איך אתן מתמודדות עם קשיי ההשלכות של העשייה שלכן?

גאלה: "כל מי שיושבת פה בחרה לקום ולעשות משהו בעולם ולעשות מלחמה. לפעמים אנחנו שק אגרוף. זה חלק מהעניין. לפעמים לא יודעות איך להכיל את כל האהבה. איך שאת מנהלת את המלחמה זה מה שחשוב. אני שמנה שעוסקת באופנה ומרגש רזון וברביות. כשמישהי תוקפת, לקחת נשימה עמוקה ולהגיד נכון שבא לי לחנוק אותה או…. לתת לנשות הקהילה לעשות את העבודה בשבילי… הן שתפו בחוויה שלהן ואיך זה השפיע על החיים שלהן.

או להתעסק בעיקר… להסביר!

יש רגעים קשים את עושה ככל הרבה טוב וסוחפת הרבה נשים ואת עטופה!"

רחלי: "היו רגעי משבר רבים… התרופה להאמין במה שאת עושה. יצרתי שיחה פרטית, סימנתי לחזור אליהם. לפני לא תשתוק הייתי אישה של 200 חברים. היה לי קושי לצאת מהפייסבוק קראו לי לראיון בטלוויזיה ולא ידעתי מה לעשות?!  הפעילות שלי התרחבה יש נושאים שהם פיקוח נפש וגם פעילה ב'נבחרות'".

ליאור: "היום אני אוהבת את פייסבוק פחות כי זה קשה. המטרה שלנו להביא יותר נשים לתקשורת. הרבה גברים חושבים שאם נשים ייכנסו זה יהיה על חשבונם. וזה התגובות שאנחנו מקבלות בעיקר מגברים. היינו נתונות למתקפה אינטרנטית על כל פוסט שהעלינו הם העלו תגובות ללא הפסקה והיינו מיועדות. הדרך היחידה לצאת מזה 20 נשים עם עוד 40 אלף נשים שיצרנו משפחה שדואגת לנו.

גאלה: "לא צריך לפחד ממלחמות ברשת, וכשאנחנו מנהלות אותן יש בזה הרבה כוח".

אסנת: "כשרציתי לצאת מהפייסבוק לכנס, הפגנה, לוועדה בכנסת, בפועל את לבד. זה היה מאד מתסכל! אני אשת קריירה, רציתי להיות בבית בחופשת לידה. "חופשת לידה זו זכות ולא הישרדות" הבית שילם מחיר. היה לי חשוב להתחבר למשמעות. הידיעה שהילדים שלי מסתכלים עלי מנהלת את המערכה ואיזה שיעור אני יכולה לתת להם".

רחלי: "אחד רגעי השבר היה מול הילדים שלי, אני מנחמת את עצמי דרך ההסבר שלי עבורו שהוא יבין כשיגדל מה קרה פה".

מירה זוהר ויצו: רחלי צריך להיות נושא שבא מהבטן זה כל כך משגע אותך שהמחיר שלא לעשות גבוה יותר..

"כשהגעתי לגפני ורציתי לדבר איתו על פגיעות מיניות, הוא אמר לי דברים, כל עוד אני אוכל. אח"כ אמר לי שלא עסק ולא יעסוק בנושא, אז הבנתי שהוא לא מייצג אותי".

אסתי שושן סיפרה על פעילות 'לא נבחרות לא בוחרות': "הפעילות שלי החלה כדף פייסבוק ללא שם. "לא נבחרות לא בוחרות" – ההחלטה לצאת מהאנונימיות כי למחאה צריך להיות פנים. הוזמנתי לראיונות בטלוויזיה. בהמשך הגיעה ההבנה שאני יוצרת קבוצת נשים אמתיות מחוץ לפייסבוק.

פתחתי קבוצה סגורה בפייסבוק, בחרתי את מי להכניס. לקבוצה קראו "פמיניסטיות מתחת לפאה". עלו נושאים כמו פגיעות מיניות, מקווה, נישואין, נישואי בוסר, זו היתה קבוצה חתרנית לאותה תקופה ויצרתי קהילה שנותנת כוח לצאת להמשך העשייה. הנשים התחילו לשאול מה קורה עם הייצוג של נשים בפוליטיקה סביב הבחירות.

בסופו של דבר נוצרה קבוצת וואצאפ של פעולה בשטח.

הגעתי להבנה שיש לפעול עם הגברים וכך הגיעה פתיחת קבוצת "פמיניזם חרדי" – לנשים וגברים, מתוך החלטה מודעת לשים את המושג פמיניזם בפרונט. עם המונח הזה קבלנו זכות בחירה לאפשרויות לחיות מתוך חופש בחירה.

בעיניי, נוכחות ברשתות חברתיות זו עבודה בפני עצמה. אני צריכה לחשוב, ליזום, ליצור, להעלות פוסטים, העולם משתנה וצריך להגיב בהתאם.

יכולות טכנולוגיות חשובות לעשייה אם כי לא מחייבות. צריכים לחיות את הדבר הזה ולהבין איך זה עובד.

חשובה מאוד אותנטיות – הפייסבוק מראה למחשבות שלנו. האלגוריתמים של פייסבוק לפעמים יוצרים מציאות כוזבת.

יש הבחנה בין פעילות בפייסבוק לבין פעילות בשטח. יותר קשה לפעמים להזדהות עם הנושא למשל".

על הכוח של הרשת החברתית הדיגיטלית: "יש אדם שיודע שמשהו לא בסדר הוא לא יכול לייצר זאת רק אם הוא יודע. מתי יש סיכוי שזה ייצא לפועל? כשהוא יודע שעוד מישהו יודע. הוא יודע שהוא יודע, מפה מתחיל השינוי. הפייסבוק מקצר את התהליך".

נטע ברזילי היא ניצחון הרוח

נטע ברזילי היא ניצחון הרוח. אישה שמוטטה בכמה חודשים, חומות קרא עוד...

נטע ברזילי היא ניצחון הרוח.
אישה שמוטטה בכמה חודשים, חומות של הבניות מגדריות תפלות, ושל ציפיות חברתיות עבשות.
בחינניות, ביופי חיצוני ופנימי, בשמחה מתפרצת ובכישרון אינסופי.
נטע חוברת למגמה העולמית של נשים שהפסיקו לשתוק, שעצרו את מחסומי הפחד והבושה העצמית שעטפו אותן בשל כשלי התנהגות של אחרים.
בשבילנו היא ניצחה כבר מזמן בעצם היותה. אתמול היא קיבלה את ההכרה הבינלאומית.

ח"כ רחל עזריה: "לו היתה נציגה חרדית – זה לא היה קורה"

ח"כ רחל עזריה במפגש עם 'הנבחרת', מנהיגות נשים חרדיות קרא עוד...

ח"כ רחל עזריה במפגש עם 'הנבחרת', מנהיגות נשים חרדיות בחודש מאי 2018: "כשהעברתי את חוק האוכל הבריא בצהרונים חברי הכנסת החרדים כולם התנגדו כי זה יפגע במנהלי המוסדות ובתקציביהם. אני בטוחה שאם הייתה שם נציגה חברת כנסת אשה חרדית זה לא היה קורה"

יקי אדמקר: "נשים חרדיות שהולכות לפוליטיקה, אינן חרדיות"

הזדמנות להאזין לשני שדרנים ברדיו "קול ברמה" הדנים קרא עוד...

הזדמנות להאזין לשני שדרנים ברדיו "קול ברמה" הדנים בסוגיית שילוב נשים בפוליטיקה.
הכתב החרדי יקי אדמקר טוען בתוקף שנשים שהולכות לפוליטיקה אינן באמת חרדיות.
שבוע שעבר במסגרת סיור של "הנבחרת", קבוצת המנהיגות של "נבחרות" ותנועת ויצו, פגשנו את אדמקר באקראי בכנסת ונוצרה הזדמנות להעמידו על טעותו. כל אישה הביטה בו ושאלה "אז גם אני לא חרדית?" ואני? ואני?" אין ספק, חיזיון משעשע.
בנבחרת, פעילות חברתיות חרדיות מכל רחבי הארץ שבוער בהן רצון לשינוי והן מבינות שהכנסת והעיריות הם המקומות בהם ניתן לפעול לטובת הציבור.
אנו שמחות שהשדרן השני דודי שוומנפלד לא נפל לבור הצפוי של התלהמות והקטנה ודיבר בכבוד על התופעה.
המהפכה בדרך.
מוזמנות ומוזמנים להאזין.


לא נבחרות, לא בוחרות

"הייתי אישה חרדית יחידה בוועדה שעסקה בפגיעה מינית"

הייתי אשה חרדית יחידה בוועדה שעסקה ביחס התקשורת לנפגעות קרא עוד...

הייתי אשה חרדית יחידה בוועדה שעסקה ביחס התקשורת לנפגעות פגיעה מינית.

נאמרו הרבה דברים חשובים ומרגשים, ואין לי ספק שיחול שינוי מבורך כתוצאה מהדברים שנאמרו שם.
היו שם חברות כנסת מטעם מפלגות מקשת רחבה של הפוליטיקה – אך שום נציג ממפלגה חרדית. אף לא נציג אחד מעולם התקשורת החרדית –  והם הוזמנו.
בוודאי שהם הוזמנו.

הייתי שם גם כפעילה בתחום הפגיעות המיניות וכפעילה ב"נבחרות". דיברתי שם את כאב הנפגעות המשתייכות למגזר החרדי שדמן מותר, שפרטיהן דולפים ברגע.
עדויות כל כך אישיות שלהן הופכות לנחלת הכלל.

אין לי ספק שאם הייתה חברת כנסת חרדית – היא הייתה יושבת שם אמפתית ומכילה, עם לב שרק חפץ לעזור.
זה טרם קרה… אם כי בטוח שיקרה! יותר מהר ממה שנדמה.

ועד אז השדולה של נשים חרדיות בכנסת תעשה את זה בכל הכח.

כתבה: רחלי רושגולד

Two ultra-Orthodox feminists challenge Israel’s political landscape

Ruth Eglash, Washington Post

 They are ultra-Orthodox feminists and liken their group to the suffragist movement.

Esty Shushan and Estee Rieder-Indursky have been fighting for the past five years for women’s rights within their strictly conservative ultra-Orthodox, or Haredi, community.

Now they are trying to draw worldwide attention.

“As Haredi women, we face many battles. It took me awhile to realize that fighting those battles starts up there,” said Shushan, sporting a stylish sheitel, Yiddish for the wig that married ultra-Orthodox women wear to cover their hair as a sign of modesty.

By “up there” she does not mean God, Rieder-Indursky explained, but rather the ultra-Orthodox decision-makers and leaders who do not allow women in the political sphere.

The two women lead a nonprofit organization called Nivcharot, or “the elected women.” Their goal is to pressure the Haredi leadership to give women a voice.

The fight sometimes gets ugly, they say.

During the last election, they lobbied against ultra-Orthodox parties, decrying their refusal to allow women to have a role. They handed out provocative fliers, asking women to refrain from voting until they were represented, and they clandestinely pasted posters on billboards in the most religious neighborhoods.

In one of the posters, they criticized women for asking for political representation, realizing that by attacking their own message they would raise curiosity and the posters probably would not be torn down.

More recently, they petitioned Israel’s Supreme Court, arguing a party that discriminates against women should not be afforded legitimacy in the political system.

Ultra-Orthodox Jews make up about 10 percent of Israeli society. Two political parties, Shas and United Torah Judaism, represent the population, with 13 Haredi members in Israel’s 120-seat parliament and three government ministers. None are women.

The parties are run along strict lines set by their spiritual leaders, and their positions on many issues are dictated by the Torah. The Haredi electorate votes for one of the two parties according to instructions from religious leaders, who have made clear that women should not be involved in politics.

Before the creation of Israel, ultra-Orthodox women stayed home and raised children while the men worked.

In recent years, however, as the community has struggled with poverty and many men spend their days studying the Torah, women have been allowed, even encouraged, by spiritual leaders to work outside the home.

Nurit Stadler, a professor of sociology and anthropology at the Hebrew University of Jerusalem, said the participation of women in the labor market laid the foundation for the debate about women’s rights in the community.

“There is a problem when women take on a role like that. They change the way they dress, they go out of the house and face an atmosphere of pollution. It’s a provocation,” Stadler said. Women are exposed to new ideas and suddenly start seeing the world in a different light.

That is what happened to Shushan and Rieder-Indursky.

Before becoming political activists, they worked for Haredi newspapers. Shushan was a columnist, and Rieder-Indursky was a political reporter.

Both used male pseudonyms.

“My editor was happy I wanted to write. He said my writing was good but asked me not to use my name because ‘You know, the men will not accept the opinions of a woman,’ ” Shushan said.

Working from home, she had no problem keeping her identity secret and was grateful to be earning an income while still being able to air her views.

For Rieder-Indursky, it was trickier. As a political reporter, she had to interview people, among them former Israeli prime ministers Ariel Sharon and Ehud Olmert.

“Whenever I would get to an interview, people were always shocked to discover that I was actually a woman,” she said. “One surprised foreign diplomat even told me: ‘I expected many things but never did I expect to meet the Haredi Claudia Schiffer.’ ”

For Shushan, the novelty of working without credit or recognition for her ideas wore off quickly. In 2012, she quit the newspaper and turned to the only platform where she felt free to express herself: Facebook.

She set up numerous groups that reached thousands in her community and turned a taboo subject of women in politics into a focal point of the 2015 general election.

Rieder-Indursky reached a similar conclusion soon after: “It took me longer to see, but now all I see is Haredi women’s voices silenced in our community.”

The two Haredi parties did not respond to phone calls and text messages seeking comment.

Although Shushan and Rieder-Indursky have succeeded in bringing the issue to the fore, they face immense social pressure to stop. Because they are often labeled troublemakers or crazies, their families also pay a price, they said.

Shushan, a mother of four, was forced to obtain a court order to keep her daughter in an ultra-Orthodox school that viewed her mother’s activities as undesirable.

Rieder-Indursky said her son often returns from his yeshiva begging her to stop.

Israel Cohen, a journalist and commentator for the Haredi website Kikar Shabat, said the women are seen as extreme by the Haredi mainstream.

“There are already Haredi women who are close to the decision-makers. They operate quietly and within the Haredi mainstream without being elected,” he said. “These women are coming and demanding change and in that way, there will be pushback and nothing will change.”

But the women are determined. “In my opinion, this change will happen, the question is just when?” Rieder-Indursky said. “How do I know it will happen? Because it has happened all over the world. It’s just a matter of time.”

Read the original article

24/7/17

קול קורא לעיתונאים ועיתונאיות

קול קורא ממטה המאבק של נבחרות לאנשי ונשות תקשורת להציף את קרא עוד...

קול קורא ממטה המאבק של נבחרות לאנשי ונשות תקשורת להציף את שאלת הדרת הנשים בראיונות עם פוליטיקאים חרדים. התפרסם במהלך קמפיין 2015 לפני הבחירות לכנסת ה-20.

אליכם עיתונאיות, עיתונאים ואנשי תקשורת

בשנים האחרונות ודאי התוודעתם לתנועת "נבחרות" ולקמפיין "לא נבחרות – לא בוחרות" שמטרתו לעורר את השיח הציבורי ואת דעת הקהל לעובדה שגם לנשים חרדיות מגיע ייצוג בכנסת ובמוקדי קבלת החלטות. עד היום, אין ולו אישה חרדית אחת בכנסת, או ברשויות המקומיות.

מאז יצאנו בקריאה קיבלנו שלל תגובות בעד ונגד, זכינו לאיזכורים אינספור במדיה הכללית ובעיקר במדיה החרדית האינטרנטית והחברתית.

הנסיון המיידי היה להוקיע אותנו, הנשים שעומדות בחזית הקריאה, לערער על מידת ההשתייכות שלנו למגזר תוך התעלמות מכוונת מהקריאה עצמה ומאלפי הנשים שעומדות מאחורינו וחוששות, בצדק, להחשף.

על כן אנו פונות אליכן נשות התקשורת והעיתונאיות, חרדיות וכאלה שאינן, אליכם העיתונאים שממלאים את התפקיד החשוב של הבאת קולות מושתקים, לא משנה אם הנכם חרדים או לא.

כשאתם מראיינים את אנשי הציבור שלנו, חברי הכנסת והעסקנים החרדים, אתגרו אותם בשאלות על הנושא.

המדיה החרדית המודפסת משתיקה את קולות המאבק הזה ובידכם לשנות.

אתגרו את אנשי הציבור שלנו  לפחות בשאלה אחת שתעסוק במאבקינו הצודק. שתמנע מהקול שלנו להשתתק.

זה הזמן להציב בפניהם את השאלות הקשות ולנסות לקבל תשובות.

זו הדרך שלכם לסייע לנו במאבק.

להלן צרור שאלות שתוכלו לשלוף בפאנלים, בראיונות ובכל הזדמנות בה תמצאו לנכון.

שאלות לדוגמה:

  • בעבר התקיים דיון הלכתי על כך שלנשים גם אסור לבחור, אך אל מול הפגיעה בכח האלקטורלי נמצא פתרון הלכתי, אולי גם במקרה זה, האיום בפגיעה במנדטים רק הוא זה שיביא לשינוי?
  • מניין למפלגות החרדיות שיש הרבה מאד נשים שאמנם פוחדות להביע את קולן בעקבות האיומים הפומביים אבל מאחורי הפרגוד לא יצביעו למפלגות חרדיות?
  • בעבר הח"כים החרדים אמרו: "נשים חרדיות לא רוצות להיות בפרונט", אבל הנה יש נשים חרדיות שאומרות שהן רוצות. זה הזמן לתת להן את האפשרות, לא?
  • למה חברי הכנסת לא נכנסים למועצת חכמי התורה ומועצת גדולי התורה, להציע את האפשרות הזאת לשילוב נשים?
  • שאלה לחברי הכנסת מש"ס: כיצד אתם שהרגשתם על בשרכם את ההרגשה של ההדרה, של חוסר הייצוג, עד שהקמתם מפלגה כדי להשמיע את הצרכים הייחודיים לכם בקולכם, לא יכולים להזדהות עם קריאה דומה כזו שמגיעה מ-50% מציבור הבוחרים שלכם?
  • תקדים “רדיו קול ברמה” – כיום הרדיו מעלה נשים לשידור בעקבות לחץ חיצוני והתערבות משפטית, למרות שנטען כי זה איסור הלכתי. האם חוק בנושא שילוב נשים בפוליטיקה יגרום לכם לשנות את דעתכם?
  • מדוע נשים חרדיות יכולות לעבוד בכל משרה בכירה רק לא כנציגות ציבור בכנסת?
  • ח"כ מוזס מעסיק רל”שית חרדית, האם העובדה שהינכם מסתייעים בשירותיהן של רל"שיות, יועצות פרלמנטריות ומזכירות לא מעידה שניתן לעבוד עם נשים, רק שיהיו דרגה מתחת?
  • ראינו את אשתו של ח"כ אלי ישי בביתו של הרב שטיינמן מתייעצת בנושאים פוליטיים, כיצד זה מתיישב עם התירוץ הנפוץ שאישה לא יכולה לבוא לבית גדולי הדור?
  • האם אתם מרגישים שעשיתם טעות בכך ששלחתם נשים לעבוד בחוץ וכעת הן דורשות גם ייצוג?
  • כולנו יודעים שיהודית יוסף, יפה דרעי, רבקה רביץ הן רק דוגמאות לנשים רבות עוצמה המעורבות ויוזמות מאחורי הקלעים במהלכים פוליטיים, האם יפריע לכם שיהיו בפרונט כחברות כנסת? אם כן, למה?
  • במקרה בו תוקפים את נשות הקמפיין בטענה שהן לא מספיק "חרדיות", האם תסכימו להציב אישה שעונה לכל הפרמטרים החרדים שלכם?
  • ליצמן שמצא פשרה בלהיות סגן שר כדי לא לסתור את עקרונותיו, גם במקרה זה אפשר למצוא פתרון יצירתי אם המפלגות החרדיות ירצו, למה לא רוצים?

המאבק שלנו להכניס חרדיות לכנסת זקוק לתמיכת שוחרי השוויון

פנינה פויפר, שיחה מקומית

ביום שני בשבוע שעבר השתתפתי כאורחת של "נבחרות" בכנס ייצוג נשים בפוליטיקה, שהתקיים בוועדה למעמד האישה בכנסת. "נבחרות" הן קבוצה של נשים חרדיות הפועלות למען ייצוג נשי שווה במרחבים הציבוריים בישראל. בין היתר הן יזמו בבחירות האחרונות את קמפיין המחאה "לא נבחרות, לא בוחרות", קמפיין הקורא לנשים לא לבחור במפלגות שאינן מאפשרות לנשים להיבחר אליהן, ואפילו לא להיות בהן חברות. בפועל, מדובר בקריאה לנשים חרדיות לא לבחור במפלגות החרדיות יהדות התורה וש"ס.

את הכנס יזמה ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) והיא ניהלה אותו יחד עם עאידה תומא סולימאן (הרשימה המשותפת), יו"ר הוועדה למעמד האישה. עוד נכחו: מיכל בירן, שהובילה את הדיון, וכן ציפי לבני, בוז'י הרצוג , מירב מיכאלי, רויטל סוויד ונחמן שי (כולם מהמחנה הציוני) וכן עליזה לביא (יש עתיד). נרשמה גם גיחה קצרה במיוחד של ענת ברקו (ליכוד), גיחה שבה הסתכמה הנוכחות הפוליטית מימין.

פוליטיקאיות חרדיות הן כידוע, זן לא קיים, והפוליטיקאים החרדים הדירו את רגליהם מכנס שאחד ממטרותיו המוצהרות הינו שילוב נשים ברשימות שלהם – מטרה שנתקלת בהתנגדות חריפה במיוחד מצידם.

עדינה בר שלום – בתו של הרב עובדיה יוסף המנוח ומייסדת המכללה החרדית, מוסד שפרץ את הדרך לשילוב חרדים באקדמיה – דיברה על האישה החרדית שמפרנסת, מנהיגה ועושה. זו אישה שאינה מעוניינת לוותר על הערכים שגדלה איתם ועל העולם בו היא חיה, מחד גיסא, ורוצה לבוא לידי ביטוי בסדר יום נשי ציבורי כשווה, מאידך גיסא. "בעבר אמרו לנו לא לצאת לעבוד, אבל זה השתנה ופרנסנו את לומדי התורה. גם ח"כיות יהיו יום אחד. לא יודעת אם דווקא אני, אבל יהיו".

שורת מחסומים

את "נבחרות" הציגה טלי פרקש. היא הסבירה את נייר העמדה שהן (טלי פרקש, אסתי שושן ואסתי רידר) גיבשו, דיברה על ההיסטוריה של המאבק שלהן ועל חוסר השוויון באיסור להיבחר לכל תפקיד ציבורי.

חשוב להדגיש: לא מדובר רק בכנסת, אלא גם בשלטון המקומי ובחברות במפלגות. "נשים חרדיות אינן חלק ממעגל ההחלטות. הטיעונים ההלכתיים אינם ברי תוקף, כך נקבע כבר בבג"ץ קול ברמה (רדיו חרדי שביקש למנוע מנשים לעלות לשידור, פ"פ). חברי הכנסת החרדים הם פרלמנטרים מצוינים. אך ככל שזה נוגע לנושאים של נשים חרדיות הם לפעמים נעדרים ולא מטפלים עד שאין לחץ מבחוץ. נשים חרדיות רוצות להיות חלק מהמפלגות במגזר ולא להיות מתויגות כאאוטסיידריות".

נרשום לפנינו שבשנת 2016 ישנן אפס נשים במרחב הציבורי החרדי. נכון, אפס. אין עוד מגזר שמתהדר בנתון כזה, ואין מגזר שהאפלייה שמתקיימת בתוכו זוכה להתעלמות גורפת כל כך. השאלה שחייבת להישאל בהקשר הזה היא: איך זה קורה? למה אבירי הצדק, שנרתמים לטובת מיעוטים ממוצא ערבי, מזרחי, אתיופי, רוסי וכמובן לטובת נשים, לא רואים במצב הזה חלק מהמאבק לשוויון?

נתחיל מזה שלמפלגות החרדיות, אלה שמדירות מהן נשים, יש כח פרלמנטרי לא מבוטל. הגברים שמכהנים מטעמן, שהם פרלמנטרים מעולים שיודעים להשיג הישגים, חרתו על דגלם את חוסר השוויון הזה כערך. את הכוח שיש להם הם מגייסים כדי למנוע מנשים דריסת רגל בטריטוריה שהם סימנו, והשלטון במדינת ישראל משתף איתם פעולה כי זה שווה לו מטעמי שימור הקואליציה, כמו ששווים לו עוולות נוספים שכולנו מכירים ונלחמים להכחיד.

גם העולם הרבני, העסקני וזה של התקשורת החרדית – כולו גברי. נשים לא זוכות לפרסם טור דעה בתקשורת החרדית (לכן אתם נאלצים לקרוא אותי כאן), ובמקרה הנדיר שכן – שמן מתכווץ לאות בודדת, משל היו קרבנות אונס בבית הנשיא. נשים גם מועלמות מהמרחב הוויזואלי: בעיתונים ואתרים חרדיים לא מופיעות תמונות של נשים באופן גורף (למעט אתר "כיכר השבת", שאינו נכנע לתכתיב התרבותי הזה ומפרסם תמונות של נשים).

המאבק של "נבחרות" חמק תחת הרדאר של לוחמי החופש למיניהם, ולא בכדי. לכאורה מדובר בבעיה "שלהם", של החרדים, פוליטיקה פנימית שברוב הליברליות שלנו אנחנו מאפשרים, תוך קידוש ערך הרב תרבותיות. אם יורשה לי לומר, אני חושבת שחלק מהריחוק מהנושא נובע גם מתחושת ניכור של חילונים, שרואים בחרדים זן אנושי פרימיטיבי וחסר חשיבות אמיתית בשיח על זכויות ותיקון. הטיעון הנפוץ ביותר שאנו שומעות בגרסאות שונות, שמופיע בכל מיני הקשרים של מאבק ייצוג הנשים החרדיות, הוא: שהחרדים יסתדרו עם עצמם.

הפאה הראשונה

אז כאישה חרדית אני אומרת: לא עוד. הגיע הזמן שנבין שאזרח זה אזרחית זה אזרח, גם אם הטעם שלו בלבוש נוטה לכובעי פרווה בקיץ. שוויון בפני החוק הוא עיקרון שנועד לא רק לאלה שכבר שווים, אלא בעיקר עבור אלה שנוטים להיות מסווגים כשווים קצת פחות. תדע מדינת ישראל, שכל זמן שנמנעת מנשים חרדיות הזכות להיבחר לכל תפקיד ציבורי בו תחפוצנה, תהיינה לכך השלכות על החברה כולה. הנה, רק לאחרונה נחשפה ההתערבות של הח"כים החרדים באפשרות של כהונת קאדיות בבתי המשפט השרעים, מעמד שמאיים עליהם בתקדים מול בתי הדין הרבניים.

כדי שהמאבק הזה יצליח הוא זקוק להכרה, קודם כל בתודעת הציבור החותר לשוויון. קידום חקיקה הוא צעד ראשון לקראת התרת החבישה של הנשים החרדיות מבית האסורים הציבורי. חקיקה מאפשרת פתיחה של תהליך ארוך ומתיש שמתחיל, כפי שציינתי, מאפס. קריטי שמדינת שנערים קשיים על ההתנהלות הזו של המפלגות החרדיות. קריטי לפעול כך במדינת ישראל, כמדינה מערבית נאורה, שחייבת לנהוג בפתיחות לפחות כמו סעודיה, שבה התירו לנשים להיבחר לאחרונה.

גם אז עדיין תישאר לנשים חרדיות המון עבודה מול הקלף הערכי והתרבותי, שהגברים שמחזיקים בו קוראים לו "הלכתי". זה הקלף שמציג את עצם הדרישה להיבחר כפרישה מן הציבור החרדי, בטענה מעגלית הגורסת שגם והיה ותיבחר אישה לכנסת, חרדית היא כבר לא תהיה.

חשוב לזכור שחצי מהבוחרים במפלגות חרדיות מדירות נשים – הן בוחרות. ההדרה שואבת את כוחה מן המודרות עצמן. בחלקן ואולי ברובן, ברצון. לכן, אני מעריכה שהפאה הראשונה (ואם כבר אמרנו עדינה בר שלום, אז אולי הכובע הראשון) בכנסת לא תגיע ממפלגה חרדית. כדי להכשיר את הקרקע ולשנות תודעה ואת דעת הקהל החרדית, תידרש אישה אמיצה שתדגים איך נראית אישה חרדית במעמד ציבורי.

כדי לנצח ולהצליח האישה הזו, שאני מאוד מקווה שכבר קיימת, תצטרך ציבור שרואה בה לא רק נציגה של נשים חרדיות, אלא נציגה של כל מי שהשוויון והצדק בישראל הינם ערכים עליונים עבורם. כלומר: אתם.

פנינה פויפר היא אישה חרדית ופעילת שמאל פוליטי בתוך החברה החרדית

לקריאת הכתבה במקור