12.02.19 ינון מגל וענת דוידוב
12.02.19 ינון מגל וענת דוידוב
Category - דף הבית
סמדר בנטוב 13:44 ,07/02/2019 אקטואליק החוויות שהיא עברה קרא עוד...
סמדר בנטוב 13:44 ,07/02/2019 אקטואליק
החוויות שהיא עברה ,מביתה בצפת ועד העבודה בתקשורת החרדית ,הביאו את אסתי שושן להחליט לעשות שינוי בשיח החברתי ,בלראות נשים חרדיות בעמדות מנהיגות .כעת רוצה לשנות את דעתו של הרב נויגרשל ,שטען לפני כמה שנים ש"נשים חרדיות הרוצות ייצוג פוליטי הן סכיזופרניות." אסתי" :אני רוצה להביא בפניו את הקולות מהשטח ,אולי הוא ישנה את ההבחנה ."ראיון
אסתי שושן כבר מנסה להביא במשך שנים שינוי בגישה לנשים החרדיות ,בעיקר בקשר לפוליטיקה החרדית ,אולי להביא נשים חרדיות למפלגות החרדיות .כעת היא מדברת על הכל בראיון מיוחד. אסתי שושן ,נשואה, אמא לארבעה ילדים .היא גדלה בצפת ,בת בכורה למשפחה ברוכת ילדים .אבא שלה ,רב פוסק הלכה ואיש ציבור ,שנתן את חייו להפצת תורה. בית אמיתי של תורה .הוריה היו בין החרדים הראשונים שהגיעו לצפת בתחילת .זה היה גרעין ראשון של אברכים שלמדו בכולל במירון ועסקו בקירוב 70- שנות ה רחוקים .מאז ילדותה נשמה את תנועת התשובה הגדולה שהתפתחה בשנות השמונים מהצד של העוסקים בקירוב ובהפצת תורה. אסתי למדה בבית יעקב ,והיא זוכרת את הימים בהם היו כל כך מעט חרדים בצפת והכיתות היו קטנות כל כך" .היו בבית הספר גם חרדיות וגם ילדות עם טלוויזיה בבית ,זה היה עולם אחר ,"היא אומרת.
בכיתה ח 'הוריה החליטו לרשום אותה לסמינר הרב וולף בבני ברק .האופציות באותם ימים כמעט לא היו קיימות ,ובזמן שרוב חברותייה המשיכו לסמינר גור בחצור ,היא למדה בסמינר הבני ברקי הידוע ,והייתה חוזרת הביתה פעם בשלושה שבועות מהפנימיה.
מה היתה התחלת דרכך?
"במשך כמה שנים עבדתי בארגון קירוב רחוקים בצפון .למדתי עיצוב והתחלתי לעסוק בגרפיקה ,פרסום ובקופירייטינג .תמיד כתבתי ,אבל את היכולת שלי לכתוב ולהשפיע גיליתי באקראי ,הייתי גרפיקאית במקומון חרדי נידח שסבל ממחסור בתוכן ,הגדלתי ראש והתחלתי לפרסם טורי דעה בנושאים אקטואלים ופוליטיים, הרבה לפני העידן בו כל אחד הביע דעה בפייסבוק .כתבתי בשם בדוי והסתרתי את זהותי כאישה ,הרגשתי שאנשים מתעניינים במה שיש לי לומר .אחרי כמה שנים התחלתי לכתוב באחד מהשבועונים החרדים במדור הדעות ,כמובן תחת הסתרת הזהות שלי כאישה ,בהמשך גיליתי שכנים נוספים למדור הדעות שהיו בעצם שכנות .לכולנו נאמר שמוטב להסתיר את העובדה הזו שאנו נשים ,כדי שפשוט ייקחו אותנו ברצינות."
איך הגעת לפוליטיקה?
"לא הגעתי מעולם לפוליטיקה ,אבל כן התחלתי בגיל מוקדם לפתח תודעה פוליטית .לא במובן המפלגתי הצר ,כי עד שפתחתי את יוזמת" לא נבחרות ,לא בוחרות "הצבעתי לש"ס ,אלא במובן הרחב ,החברתי ,להבין את הפערים החברתיים ולתהות למה זה נראה כך. אני לא חושבת שהייתי מפתחת תודעה פוליטית ובהמשך גם מגדרית ומעמדית ,אלמלא גדלתי כילדה ונערה מזרחית במוסדות לימוד אשכנזים .דומה שעברתי בכל הקשת החרדית ,בגן למדתי בחב"ד, בית הספר היסודי שלנו היה עם אוריינטציה חסידית ,ובסמינר זה היה ליטאי הרד קור .אז אפשר לומר שתופעות של גזענות בוטה שלצערי נתקלתי בה במוסדות החינוך החרדים פיתחה אצלי חוש ביקורת ורצון לצדק ולקול למי שמנעו זאת ממנו.
"היה לי קשה מאוד לחוות את פרשת עמנואל ,וכאחת שעבדה בתקשורת החרדית ובעולם הפרסום החרדי ,התקשיתי לקבל את ההתגייסות ההמונית לתמיכה במהלך כל כך איום של הרמת קיר בין ילדות מזרחיות לאשכנזיות .את ההחלטה של החסידים ללכת לכלא ובלבד שהילדות שלהם לא ילמדו עם ספרדיות ,זו מבחינתי היתה נקודת שבר עמוקה ,אחריה זה היה תהליך הבשלה של שנתיים בהם הבנתי שאני רוצה לעשות שינוי."
מה היה הצורך?
"הרגשתי כל הזמן שיש פער בלתי נסבל בין מה שאנשים אומרים בשיחות ביניהם, בין המצוקות של נשים ,משפחות אברכים בהם נתקלתי לבין מה שהוצג כלפי חוץ. חייתי בפריפריה החרדית ,ראיתי את המצוקה ,את העוני ,את הנשירה של טובי הבנים שמוסדות החינוך לא היו מסוגלים לתת להם מענה ,שמעתי את חוסר הנחת והרצון לשנות כל הזמן .אבל הרגשתי שידי וידי חברותי כבולות .לימים התחדדה בי ההבנה שאנו פשוט לא קיימות סביב שולחן מקבלי ההחלטות ,גם אלה החרדים וגם אלה שלא ,לא כי הם רעים ומושחתים ,אלא כי הם לא התרגלו לדבר ולשמוע מה מטריד נשים ומעולם לא חשבו להקצות משאבים לטיפול בבעיות קריטיות שנתפסות כ"בעיות של נשים ,"כמו העדר תעסוקה ,עושק של עובדות חינוך ,העדר מלגות לסטודנטיות ,בעיות בריאות רווחות ,אלימות במשפחה ,נפגעות ונפגעי עבירה ועוד .נציגינו יודעים יפה מאוד לטפל במשברי השבת ,הגיוס והגיור ,אבל המצוקות החברתיות האלה זרות לשיח שלהם .הבנתי שאם אנחנו רוצות לשנות, צריכות קודם כל קול ,נשים משלנו בפוליטיקה .תרצו או לא ,שם אפשר להזיז דברים."
מה האג'נדה שלך ,של" נבחרות?"
"יש מנהיגות רוחניות חרדיות .אולי אין מספיק תלמידות חכמות שמכירות את השיח ההלכתי תורני על בוריו ,וזה יעד חשוב ,אבל קודם הייתי רוצה לראות נשים חרדיות בעמדות מנהיגות אזרחית ,פוליטית ,חברתית .הצבתן שם תתן לפני הכל מענה לצרכים חברתיים שהם בגדר פיקוח נפש .חשוב לי לטפח דור של מנהיגות חרדיות עם מודעות פוליטית גבוהה ,עם תשוקה לעשיה חברתית ולתת להן כלים לעשיה הזו."
מה הייתן רוצות לשנות במגזר שלנו?
"המגזר שלנו הוא מופת לכל כך המון דברים טובים ,לחסד ,לסולידריות, לקהילתיות .כל הערכים הללו יכולים להתפתח ולהיות מגדלור לאחרים אם נשכיל לפתח מנגנוני ביקורת פנימיים ,עיתונות ותקשורת שיודעת גם להאיר פינות אפלות. זו לא חולשה ,זה כוח ,המציאות בה אנו נוטים לטפוח על שכם של עצמנו ולחשוב ולספר לעולם שהכל מצויין אצלנו היא מציאות מסוכנת שיכולה להוביל להתפרקות ולניוון חברתי במיוחד בזמנים של עידן המידע".
האם יצא לכן להוביל מהלך בתקופה לפני הבחירות הנוכחיות?
"יש כמה מהלכים שהובלנו ואנחנו מובילות ,בינהם המעורבות הגבוהה בבג"צ האחרון שבעקבותיו הורתה ועידת אגודת ישראל בצעד היסטורי להסיר מתקנון המפלגה את הסעיפים המדירים נשים .מהלך שאנו שותפות לו בשלוש וחצי השנים האחרונות.
"אנחנו לא תמימות בכלל ,לרגע לא חשבנו שאחרי שלוש וחצי שנים של מאבק על שמירת התקנון ,אגודת ישראל תפתח את שעריה לנשים ,ממש לא .המהלך המשפטי הוא חוליה בשרשרת של פעולות הסברה תמידיות ,של הכשרת מנהיגות חרדיות ,של פעילות בוועדות בכנסת ,הפצת תודעה בתקשורת בארץ ובחו"ל למציאות הזו .אני מאמינה שבמבט קדימה לשנים הבאות נוכל בעזרת השם לחולל את השינוי בו נראה נשים חרדיות חלק בלתי נפרד מהעשייה למען הציבור בפוליטיקה הארצית והמקומית ,בהתחלה במפלגות לא חרדיות אחר כך גם במפלגות שלנו ,אני בטוחה שכשנהיה שם ,זה יהיה כל כך מובן מאליו שלא יבינו על מה היה צורך להיאבק."
סיפור מרגש מהעבודה שלך?
"בשבוע שעבר התקיים יום מיון וחשיפה ראשוני לתוכנית המנהיגות שלנו "הנבחרת ,"אותה אנו מובילות זה שנה שניה עם ויצ"ו .הוצאנו קול קורא ,קיבלנו עשרות פניות מכל רחבי הארץ ,נשים חרדיות שכותבות לנו" :אנחנו רוצות לשנות, להשפיע ,להיות חלק מהעשייה הציבורית ."אבל הכי מרגש היה לשבת עם קבוצת הנשים הראשונה שהגיעה ,להקשיב לסיפורים שלהן ולהבין שהשיח שלנו חילחל עמוק .נשים מכל הקשת החרדית ישבו שם ,מודרניות וכאלה שלא ,חסידיות, ספרדיות ,ליטאיות .הן רוצות לשנות ,הן רוצות להנהיג .ישבנו שם נשות הצוות מויצ"ו ומנבחרות וקשה היה לא להזיל דמעה מול העוצמות האלה .הלוואי שיכולתי לפתוח כמה קבוצות ולענות על הביקוש."
מה את רוצה להוביל ?איזה אוכלוסיה את רוצה לסחוף אחרייך?
"אני רוצה את הנשים שבוער להן הרצון לעשיה אמיתית .כאלה שהחיים לימדו אותן אחריות ומנהיגות ,שמונעות מרצון טוב ואמיתי ,אלה הנשים שהייתי שמחה שיובילו איתנו שינוי שיעשה רק טוב לציבור שלנו."
מי הההשראה שלך?
שרה שנירר .גדלתי על דמותה ,החלטנו לשים אותה – "בלי ציניות ,הכי אמיתי בלוגו שלנו ,כי היא הובילה מהלך אמיץ שחטפה עליו לא מעט ביקורת .המשפט המיוחס לה אותו אמרה לתלמידותיה בעת שחטפו אבנים ברחוב" מהאבנים האלה נבנה את בית יעקב "זה המשפט שמניע אותי."
עם מי היית רוצה לשבת לקפה?
"עם הרב נויגרשל ,הוא טען לפני כמה שנים שנשים חרדיות שרוצות ייצוג פוליטי הן סכיזופרניות .אני רוצה להביא בפניו את הקולות מהשטח ,אולי הוא ישנה את האבחנה."
במילה אחת אישה היא:
"אדם .לטוב ולרע."
הילה לפקוביץ, מנהלת הפרוייקטים בנבחרות ועורכת הדין תמר בן קרא עוד...
הילה לפקוביץ, מנהלת הפרוייקטים בנבחרות ועורכת הדין תמר בן פורת, מגישת העתירה לבג"ץ בראיון מערוץ 20 מתאריך 26.02.19 בנושא שינוי התקנון במפלגת אגודת ישראל.
פעם הם רק עצמו עיניים, התעלמו, מילאו פיהם מים, שידרו לציבור קרא עוד...
פעם הם רק עצמו עיניים, התעלמו, מילאו פיהם מים, שידרו לציבור שלהם שזה לא קיים. עכשיו זה כבר הגיע ללחיצת ידיים חמימה עם עבריין מין
השבוע התפרסמה תמונה של סגן שר החינוך מאיר פרוש בביקור אצל עבריין המין המורשע, הרב אליעזר ברלנד. המראה של לחיצות ידיים הדדיות והחיוכים (ולא בפעם הראשונה), כאילו דבר לא נפל בישראל, ממחיש באיזו קלות מתייחסים נבחרי הציבור החרדים לעבירות מסוג זה.
כמה שעות קודם אישרה הממשלה תוספת תקציב של 50 מיליון שקל למאבק באלימות נגד נשים, כחלק מתגובתה לגל המחאה הציבורי הגואה. תקציב זה מבטא את העובדה שהסיעות השונות בכנסת היוצאת לא נותרו אדישות מול אירועי רצח הנשים ותנועת MeToo. אבל מול העובדה שכל גווני הקשת הישראלית השמיעו התייחסות לאלימות במשפחה ולתקיפות מיניות, הנציגות הפוליטית החרדית בחרה למלא את פיה מים, משל התופעות הללו פוסחות על קהילותינו.זו אינה הפעם הראשונה שחברי הכנסת והסיעות החרדיות בוחרים להתעלם מנושאים הכרוכים בציפור הנפש, בנפגעי עבירה, קרבנות התעללות שברובם נשים וילדים.
בדיקה פשוטה על אודות פעילותם בוועדות השונות מראה אף היא כי הם מדירים את רגליהם, וחשוב מכך את קולם והשפעתם, מכל ועדה הקשורה לנשים, לאלימות, ולתקיפות מיניות. אין ולו ח"כ חרדי אחד שניתן לראות במסגרת עשייתו הפרלמנטרית פעילות למען זכויות נשים, וכאמור גם אין בנמצא ולו אחד מהם שנרתם למאבק באלימות כלפי נשים בתוך המשפחה, שלא לדבר על המאבק באונס ועבירות מין.
אבל עבור הציבור החרדי, שאותו הם מתיימרים לייצג, הנושאים הללו הם מהותיים ביותר. אלימות כלפי נשים במשפחה לא פוסחת על שום מגזר, כולל החברה החרדית. לא זאת בלבד, לאלימות במשפחה יש מאפיינים ייחודים משלה בחברה החרדית, למשל אלימות רוחנית שמשמשת כלי לדיכוי ושליטה. יש נשים חרדיות שבעליהן מטיחים בהן שהן לא ראויות להדליק נרות שבת או להתפלל – אמירות שבעולם הערכים האמוני שעליו גדלו והתחנכו, מהוות פגיעה נפשית קשה ומתמשכת.
לאלימות הרוחנית מצטרפת גם אלימות כלכלית. החברה החרדית מחנכת נשים להיות אימהות טובות ושותקות הנושאות בנטל הפרנסה המשפחתי, בכדי לאפשר לבן הזוג את יישום המטרה הערכית האמיתית בחיים – לימוד תורה. כל זה יוצר אקלים חברתי, קהילתי ומשפחתי המעודד לא אחת גדילתן של תופעות פסולות כמו אלימות כלכלית, שלרוב מצטרפות אליה רעות חולות אחרות.
עד השנים האחרונות נהגנו בחברה החרדית לטאטא את התופעות הללו מתחת לשטיח, שהרי כל עוד לא מדברים על זה, כנראה שזה לא קיים. מציאות זו העצימה את תחושת הבדידות והכאב של הנשים החרדיות הנמצאות במעגל האלימות, שחשות שהן לא מעניינת איש.בעולם שבו הנושא לא מדובר בזירה הציבורית, לא מוזכר בספרים ובעיתונים שהן קוראות, וכאמור לא נמצא בסדר היום של נבחרי הציבור של המגזר – מעמיק קשר השתיקה ומביא להחרפה של תופעות מעין אלו, כאשר הגברים המתעללים לא מגיעים על עונשם וחלקם אפילו לא מודעים לכך שהם נוהגים באופן פסול.המאבק באלימות כלפי נשים חרדיות הוא אחד מנושאים רבים שהפוליטיקאים החרדים לא עוסקים בהם בשל היעדר ייצוג נשי בשורות מפלגותיהם. עניין זה מחדד את העובדה שתופעת הדרת הנשים החרדיות מהפוליטיקה היא לא רק סיפור של דמוקרטיה וזכויות אדם, אלא היא סיפור הכרוך בדיני נפשות ממש, וכך ראוי ונדרש שנתחיל להתייחס אליה.
- אסתי שושן היא יו"ר ומייסדת תנועת "נבחרות", הפועלת לקידום מנהיגות נשית חרדית בפוליטיקה
לקריאת הכתבה – כאן
עורך הדין של אגודת ישראל בעצמו אמר בדיון שאין פה עניין קרא עוד...
עורך הדין של אגודת ישראל בעצמו אמר בדיון שאין פה עניין הלכתי אלא תרבותי. אבל אם העניין הוא תרבותי, הרי הנשים החרדיות כבר מזמן עשו שינויים תרבותיים מרחיקי לכת, בכך שהן היום עובדות ומפרנסות. הן כבר לא נמצאות במקומן המסורתי בחברה, במטבח או בבית.
אסתי שושן, מנכ"לית שותפה בארגון "נבחרות", בראיון אצל ירון לונדון בערוץ 10 בעקבות הדיון בבג"ץ, וגם מחווה של ירון לונדון לספר החדש של אסתי רידר "ושאינן נראות".
הראיון המלא בערוץ 10:
פלקט גדול היה על קיר הכיתה שלי בבית יעקב. שהכותרת שלו היתה קרא עוד...
פלקט גדול היה על קיר הכיתה שלי בבית יעקב. שהכותרת שלו היתה "למדי לתפוס בפלך השתיקה". שתיקה היא ערך, רבות דובר עליו בשיעורי מוסר ויהדות אצלנו.
לפעמים ברעש הזה שמייצר עבורנו העולם הדיגיטלי, חולפת במוחי דמות של מורה כבודה שמסבירה לנו איך לשתוק על עלבון, להעלים עין, כמו שרחל אמנו שתקה כשאביה החליף אותה באחותה. אולי באמת האנושות המפטפטת את עצמה לדעת ברשתות החברתיות, צריכה קצת ללמוד את אומנות השתיקה? מחשבות כאלה עוברות לי מהר כשאני נזכרת, שאומנות השתיקה מונחלת בעיקר לנשים.
ואני חושבת על קול, ועל היפך השתיקה, על דיבור, על נוכחות, על התקיימות במרחבים מהם הורחקתי, או כאלה שמעולם לא הייתי בהם.
ואז אתמול, בבג״צ, התחלתי לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה
ישבתי עם חברותיי ל"נבחרות" בבית המשפט. הבטתי סביב וראיתי כל כך הרבה נשים חרדיות שבאו לתמוך, הם לא היו שם בתחילת הדרך רוויית החתחתים שעברנו. והן היו שם עדיין שותקות, אך מיוצגות היטב על ידי העותרות, המשפטניות עו"ד תמר בן פורת העותרת, פרופ' עו"ד נטע זיו ועו"ד נטע לוי שייצגו את ארגוני הנשים. והצלחתי לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה.
בג"צ דן בהרכב מורחב מיוחד בסוגיה המהותית האם אני זכאית לקול, לנוכחות, לייצוג בכנסת, במוקדי קבלת ההחלטות. למעשה השאלה היא לא אם אני זכאית לקול ולייצוג, אלא האם מותר למפלגות, לגופים לארגונים אזרחיים שאמנם הם חרדים או דתיים מאוד, אך אינם דתיים במהותם להדיר כל אישה באשר היא אישה? מפלגה היא לא בית כנסת אלא גוף המייצג צרכים אזרחיים. מועצת עיר איננה בית מדרש, אלא גוף חסר דת שתפקידו לדאוג לצרכים אזרחיים טריוויאלים, גם אם יושבים בו חרדים, זה לא סיפור דתי. האם מותר לגופים כאלה לומר ולהצהיר באמצעות תקנון מפורש "אין כניסה לנשים?".
בג"צ דן וברשת החברתית גוערים בי גברים חרדים במילים ליברליות ואקדמיות ומסבירים לי שהתערבות המדינה במנהגים תרבותיים היא הרס חמור. כשהם לא שמים לב, שברגע שהמדינה מאשרת את השתקתי, היא מתערבת, היא קובעת את גורלי וגורל חצי מהחברה החרדית, גורל בו אין לי קול, בו המקומות בהם מתקבלות החלטות חסומות בפני, כי המדינה החליטה לאשר כי אינני זכאית לזכות בסיסית זו בלי לשאול אותי לדעתי.
אגודת ישראל ענתה באחד מכתבי התשובה שלה לבג"צ, "כפי שהעותרת אינה טוענת כי אי צירופם של ילדים למפלגה, מהווה אפליה פסולה והדרת ילדים, כל אין לטעון זאת לעניין נשים". תשובה זו יותר פוגענית ומקוממת מהסעיף התקנוני בשלו קמה הסערה. תשובה שגרמה לי לחשב מסלול מחדש ולגבות את העתירה בכל דרך, למרות החמיצות החרדית הקבועה בכל מה שריח בג"צ נודף ממנו.
"לכי תקימי מפלגת נשים" אומרים לנו ואני שואלת למה? האם המפלגות החרדיות, שלאחת מהן הצבעתי שנים, הן מפלגות גברים? הם הרי מסתמכים על קולותיהן של חצי מקהל בוחריהם. מדוע לא יתנו את הכבוד הזה להיות חלק מהמנגנון לאחת מהם, בשר מבשרם, שרוח התנועה בנשמת אפה? יש להם בעיה לעבוד עם נשים? אז לא. מסתבר שלא. הם עובדים עם נשים רבות שאינן חרדיות, משתפים פעולה בהבנה ובשמחה ועובדים כתף אל כתף, גם אם משתדלים לשמור נגיעה. מדוע יגרע חלקן של הסבתא, האמא, האחות, הרעיה והבת שלהם?
נשים חרדיות אמורות להיות חלק בלתי נפרד ממנגנוני הייצוג והפוליטיקה הקיימים, הן אמורות לשחק את המשחק הפוליטי, על גווניו השונים, אך הרגולציה המגבילה חייבת להימחק מן העולם וזה לא יקרה וולנטרית, זה יקרה אם בג"צ יבין וישנה.
מהלכים כמו מפלגות נשים נועדו לכישלון, מועצת הנשים של ש"ס התפרקה עוד לפני שהוקמה. יש מנגנונים קיימים ונשים צריכות להיות בהם, נשים משלהם, שעם רוח המפלגות הללו יעסקו בצרכי ציבור ויהוו קול לצרכים הקריטיים בשטח.
הרבנית עדינה בר שלום הבינה את זה, אני באופן אישי מרגישה החמצה וכאב כמצביעת ש"ס לשעבר, שהמפלגה הזו לא סופרת אותה כחברה מן המניין, הרי היא, כחלק אורגני חי של ש"ס, בתו של מרן זצ"ל, יכולה לשמש כנציגתנו שם. מי כמוה מכיר את המצוקות של נשים חרדיות, אחרי שנים של ניהול מכללה חרדית? אני מאחלת לה הצלחה במפלגה שהקימה ומצטערת בו זמנית על כך שאפילו לביתו של מנהיגה הרוחני של ש"ס, שמאחוריה רזומה ציבורי בלתי מעורער, אפילו לה סגרו את הדלת.
הרבה תפילות ודמעות קדמו להחלטה ההיסטורית הזו, אך אנחנו לא מחכות רק לבג"צ, שש שנים של פעילות ועבודה בשטח וקבוצות נשים שמקבלות הכשרה פוליטית ועושות צעדים להשתלבות ביוזמות חברתיות ופוליטיות שונות, הן תאלצנה למצוא את עצמן במפלגות לא חרדיות ומשם לפעול למען הקהילה החרדית שזקוקה היום יותר מתמיד לפתרונות לבעיות קריטיות כמו חינוך, מוגנות, בריאות ושלל בעיות חברתיות חרדיות במהותן שאינן נמצאות על סדר היום של החכים החרוצים שלנו.
שדות לא חרושים רבים מחכים לנו, לא חיכינו רק לבגצ כדי ליצור שינוי, אבל שמחה שהוא הצטרף למהפכה.
הפמיניזם החרדי כבר כאן. תתמודדו.
לקריאת המאמר באתר סלונה
31 ביולי, 2018 – רדיו 103FM העיתונאית איילה חסון קרא עוד...
31 ביולי, 2018 – רדיו 103FM
העיתונאית איילה חסון ראיינה את אסתי שושן, מנכ"לית שותפה בארגון "נבחרות", תוך כדי התנהלות הדיון בבג"צ בעתירה על סעיף 6א בתקנון מפלגת אגודת ישראל, שאינו מאפשר לנשים להיות חברות במפלגה.
איילה חסון: אסתי שושן, שלום לך, בוקר טוב.
אסתי שושן: שלום איילה
איילה חסון: מייסדת ומנכ"לית משותפת ב"נבחרות". מה זה נבחרות? ואת עכשיו בדיון בבית המשפט העליון.
אסתי שושן: נכון, יצאתי מהדיון כדי לדבר איתך. הדיון עדיין נמשך בשעה זו. נבחרות הוא ארגון של נשים חרדיות לייצוג שוויון וקול. אנחנו אמנם לא העותרות בעתירה שעכשיו נידונה, אנחנו בהחלט מלוות אותה ברמה הציבורית תקשורתית, ולמעשה הקמפיין שעשינו בעבר והנושאים שאנחנו מעלות בעצם הובילו אל העתירה הזו, אותה הגישה עו"ד בשם תמר בן פורת.
איילה חסון: ואת אישה חרדית, מאיפה בארץ?
אסתי שושן: מפתח תקווה. אישה חרדית, גדלתי והתחנכתי בבית יעקב, ואני נמצאת פה היום ברגע מאוד היסטורי בעיני. גם מתוך הדברים שאני שומעת בתוך הדיון, שבו בעצם אולי בג"ץ יגיד את דברו. כך אני מקווה ומתפללת, שבג"ץ יאמר שהאפליה של נשים, בצורה רשמית, כמו שהיא באה לידי ביטוי בתקנון של אגודת ישראל, שזה הסעיף הספציפי שנדון פה – אולי בג"ץ באמת יחליט שהדבר הזה פסול מעיקרו.
איילה חסון: נשים לא יכולות להתמודד שם ברשימה, וזו העתירה למעשה.
אסתי שושן: העתירה מבקשת שאגודת ישראל ישנו את הסעיף המפלה הזה בתקנון. זה לא אומר שהם צריכים להכניס נשים עכשיו למפלגה שלהם – ממש לא. זו איזו שהיא בקשה הצהרתית, שסעיף כזה, למעשה רשם המפלגות במדינה שלנו לא יכול להסכים איתו.
איילה חסון: יפה. את עובדת? במה, אם אפשר לשאול?
אסתי שושן: אני עוסקת בפרסום, בקולנוע, ואני מנהלת את "נבחרות" ביחד עם אסתי רידר-אינדורסקי, שזו גם עבודה.
איילה חסון: ואתן נשים חרדיות, עובדות, פעילות, לוחמות, אפשר לומר, מנהלות גם בית אני מניחה. איך העולם הגברי בסביבה שלכן, מסתכל עליכם?
אסתי שושן: אני לא הייתי מחלקת את זה דווקא לגברים נגד נשים. יש גם נשים שקשה להן עם אמירות כמו שאנחנו מציגות. אבל יש המון גברים ונשים חרדים, שאומרים בעצם שהמצב הזה צריך להשתנות; שזה מצב לא תקין, שהוא משפיע על המון סוגיות שאנחנו פוגשות ביום יום. זה שאין לנו קול – לא במועצת עיר, לא בכנסת, שאין אפשרות לנשים להשפיע על מעגל קבלת ההחלטות. את יודעת שהיום אנחנו ב2018, יש אפס נשים חרדיות במועצות המקומיות או בכנסת. זה מצב שהוא מצב הזוי; מצב שקשה להאמין שהוא מתקיים. עכשיו הוא לא מתקיים במקרה. יש סעיפים מאוד ברורים בתקנונים (של המפלגות החרדיות), שמאפשרים את זה. על זה עכשיו הבג"צ.
איילה חסון: אני רוצה לאתגר אותך אסתי. למה שנשים חרדיות לא תצטרפנה למפלגות שהן לא חרדיות, ואז הן יראו לחרדים, את יודעת…
אסתי שושן: בהחלט יש נשים שעושות צעדים בכיוון הזה של הצטרפות למפלגות לא חרדיות. זה קורה ואני מאוד מקווה שהן יצליחו. אבל אני חושבת שיש פה עניין עקרוני, שהוא מעבר לסיפור הזה. יש פה מפלגות שאומרות, אנחנו אמנם לא מפלגות גברים, אנחנו מפלגות שמייצגות את כל המגזר החרדי, אבל נשים לא יהיו אצלנו כמייצגות או כנציגות ציבור או כפעילות ציבור – שזה מצב שאני חושבת שהוא לא תקין.
איילה חסון: היום תינתן החלטה בבג"צ?
אסתי שושן: אני לא יודעת אם היום תינתן החלטה. תעקבו ואני מקווה שיהיו בשורות טובות.
איילה חסון: גם אנחנו, בהצלחה רבה אסתי שושן.
מה עשתה תנועת ש"ס, כאשר רצתה לשלוח נציגות לקונגרס קרא עוד...
מה עשתה תנועת ש"ס, כאשר רצתה לשלוח נציגות לקונגרס הציוני העולמי, אשר בחוקתו נכתב שחייבות להיות נשים בסיעה החברה בו?
רגע לפני הדיון המשמעותי בבג"ץ, אסתי רידר-אינדורסקי, מנכ"לית שותפה בארגון נבחרות, שוחחה עם אריה גולן, בתוכנית "הבוקר הזה" ברשת ב, על היכולת של המפלגות החרדיות להיות פרגמטיות בעת הצורך, אפילו כשמדובר בעבודה לצד נשים.
חברת מקאן אריקסון אירחה את חברות 'הנבחרת' ליום עיון מרתק קרא עוד...
חברת מקאן אריקסון אירחה את חברות 'הנבחרת' ליום עיון מרתק במיוחד. בפאנל "מדברות מהשטח", בהנחיית מירה זוהר מויצו. התארחו נשים המובילות שינויים הלכה למעשה בתחום החברתי, עסקי, פוליטי וכלכלי – חברתי וכולם על ידי אמצעים דיגיטליים בדור הפייסבוק.
השתתפו: אסנת ואתורי, מובילת המאבק להארכת חופשת לידה באמצעות הפייסבוק. ליאור אלפנט, הביאה את המהפכה הפמיניסטית לעולם התקשורת על ידי הפייסבוק. גאלה רחמילביץ', ממובילות המהפכה בנושא דימוי גוף בישראל באמצעות הפייסבוק וכתיבת בלוג. רחלי רושגולד, ממובילות חשיפת פגיעות מיניות בציבור החרדי, באמצעות פייסבוק. אסתי שושן, חלוצת הגל החדש של הפמיניזם החרדי באמצעות קמפיין "לא נבחרות – לא בוחרות" בפייסבוק.
קראו חלק מהדברים החשובים שסיפרו הנשים והעניקו כח לנשים אחרות שישבו בקהל ונמצאות אף הן בדרכן לשינוי והשפעה על החברה
אסנת ואתורי סיפרה כי הכל התחיל מפוסט שיצא מתוך כאב על הצורך לעזוב את התינוקות כדי לחזור לקריירה.
גאלה רחמילביץ' סיפרה: "לכתוב זה טבעי לי, אבל די טכנופובית. כתבתי לעצמי, לא חשבתי שמישהו קורא, ופרקתי את שעל ליבי. לאט לאט התחילו להגיב לי… העליתי פוסט כי הבחנתי שנשים שונאות את הגוף שלהן. שם הבנתי וגיליתי את הכוח של הרשתות החברתיות. קראתי לנשים לבוא להצטלם בבגד ים בחוף גורדון והגיעו 60 נשים!"
ליאור אלפנט ממייסדות 'פוליטקלי קוראת': "המקום האהוב עליי בעולם הפייסבוק! התחלתי בעיסוק במגדר וקולנוע. לפני 6 שנים ראיתי פוסט בפייסבוק שקרא 'בואו לסיעור מוחות, מקימות עיתון פמיניסטי'. באתי ולא הכרתי אף אחת. בהתחלה אמרנו לא יקרה, והיום 5 שנים אחרי, יש 42 אלף עוקבות. נשים נותנות פרשנות לאקטואליה בעיניים מגדריות. החדשות מנקודת מבט נשית הן חדשות לגיטימיות".
רחלי רושגולד מייסדת לא תשתוק: "העשייה בפייסבוק – תוצאה של עשייה אחרת עם עצמית. בגיל 16 כל החוויה שעברתי פגיעה מינית – צף. יש לך בחירה האם לרדת עם זה למטה ולדעוך או לקחת למקום של שליחות. הבחירה שלי במקצוע האחיות זה חלק מזה… הייתי אחות במחלקת נשים, למדתי ייעוץ מיני, פוסט שכתבה אביגיל קרלינסקי סחף הרבה פניות. פנתה אלי, הכירה אותי מהפייסבוק – הכוונה היתה לתת מקום לדבר על פגיעות מיניות. כיום מרכז סיוע. לפייסבוק יש כוח "המגפון של פעם" לא מובן מאליו עבורנו כנשים חרדיות וזו זירה לעשייה.
אסנת ואתורי: כתבתי פוסט על אדי ההורמונים הרגשתי שכל אישה מרגישה אותו הדבר. הכוח של הפייסבוק לעשות שייר ולייק כולן יכולות לא הייתי מצליחה להוציא לרחובות 300 אלף אישה לכן חיכיתי לרגע שיהיו הרבה אנשים שנהיה קול עבורן.
גאלה: "זה היה קורה יותר לאט. הפייסבוק מאפשר להתאגד בצורה קלה יותר במינימום הוצאות כלכליות כל יום אפשרות להשמיע קול ולהילחם על מה שחשוב לנו וליצור שינויים".
איך אתן מתמודדות עם קשיי ההשלכות של העשייה שלכן?
גאלה: "כל מי שיושבת פה בחרה לקום ולעשות משהו בעולם ולעשות מלחמה. לפעמים אנחנו שק אגרוף. זה חלק מהעניין. לפעמים לא יודעות איך להכיל את כל האהבה. איך שאת מנהלת את המלחמה זה מה שחשוב. אני שמנה שעוסקת באופנה ומרגש רזון וברביות. כשמישהי תוקפת, לקחת נשימה עמוקה ולהגיד נכון שבא לי לחנוק אותה או…. לתת לנשות הקהילה לעשות את העבודה בשבילי… הן שתפו בחוויה שלהן ואיך זה השפיע על החיים שלהן.
או להתעסק בעיקר… להסביר!
יש רגעים קשים את עושה ככל הרבה טוב וסוחפת הרבה נשים ואת עטופה!"
רחלי: "היו רגעי משבר רבים… התרופה להאמין במה שאת עושה. יצרתי שיחה פרטית, סימנתי לחזור אליהם. לפני לא תשתוק הייתי אישה של 200 חברים. היה לי קושי לצאת מהפייסבוק קראו לי לראיון בטלוויזיה ולא ידעתי מה לעשות?! הפעילות שלי התרחבה יש נושאים שהם פיקוח נפש וגם פעילה ב'נבחרות'".
ליאור: "היום אני אוהבת את פייסבוק פחות כי זה קשה. המטרה שלנו להביא יותר נשים לתקשורת. הרבה גברים חושבים שאם נשים ייכנסו זה יהיה על חשבונם. וזה התגובות שאנחנו מקבלות בעיקר מגברים. היינו נתונות למתקפה אינטרנטית על כל פוסט שהעלינו הם העלו תגובות ללא הפסקה והיינו מיועדות. הדרך היחידה לצאת מזה 20 נשים עם עוד 40 אלף נשים שיצרנו משפחה שדואגת לנו.
גאלה: "לא צריך לפחד ממלחמות ברשת, וכשאנחנו מנהלות אותן יש בזה הרבה כוח".
אסנת: "כשרציתי לצאת מהפייסבוק לכנס, הפגנה, לוועדה בכנסת, בפועל את לבד. זה היה מאד מתסכל! אני אשת קריירה, רציתי להיות בבית בחופשת לידה. "חופשת לידה זו זכות ולא הישרדות" הבית שילם מחיר. היה לי חשוב להתחבר למשמעות. הידיעה שהילדים שלי מסתכלים עלי מנהלת את המערכה ואיזה שיעור אני יכולה לתת להם".
רחלי: "אחד רגעי השבר היה מול הילדים שלי, אני מנחמת את עצמי דרך ההסבר שלי עבורו שהוא יבין כשיגדל מה קרה פה".
מירה זוהר ויצו: רחלי צריך להיות נושא שבא מהבטן זה כל כך משגע אותך שהמחיר שלא לעשות גבוה יותר..
"כשהגעתי לגפני ורציתי לדבר איתו על פגיעות מיניות, הוא אמר לי דברים, כל עוד אני אוכל. אח"כ אמר לי שלא עסק ולא יעסוק בנושא, אז הבנתי שהוא לא מייצג אותי".
אסתי שושן סיפרה על פעילות 'לא נבחרות לא בוחרות': "הפעילות שלי החלה כדף פייסבוק ללא שם. "לא נבחרות לא בוחרות" – ההחלטה לצאת מהאנונימיות כי למחאה צריך להיות פנים. הוזמנתי לראיונות בטלוויזיה. בהמשך הגיעה ההבנה שאני יוצרת קבוצת נשים אמתיות מחוץ לפייסבוק.
פתחתי קבוצה סגורה בפייסבוק, בחרתי את מי להכניס. לקבוצה קראו "פמיניסטיות מתחת לפאה". עלו נושאים כמו פגיעות מיניות, מקווה, נישואין, נישואי בוסר, זו היתה קבוצה חתרנית לאותה תקופה ויצרתי קהילה שנותנת כוח לצאת להמשך העשייה. הנשים התחילו לשאול מה קורה עם הייצוג של נשים בפוליטיקה סביב הבחירות.
בסופו של דבר נוצרה קבוצת וואצאפ של פעולה בשטח.
הגעתי להבנה שיש לפעול עם הגברים וכך הגיעה פתיחת קבוצת "פמיניזם חרדי" – לנשים וגברים, מתוך החלטה מודעת לשים את המושג פמיניזם בפרונט. עם המונח הזה קבלנו זכות בחירה לאפשרויות לחיות מתוך חופש בחירה.
בעיניי, נוכחות ברשתות חברתיות זו עבודה בפני עצמה. אני צריכה לחשוב, ליזום, ליצור, להעלות פוסטים, העולם משתנה וצריך להגיב בהתאם.
יכולות טכנולוגיות חשובות לעשייה אם כי לא מחייבות. צריכים לחיות את הדבר הזה ולהבין איך זה עובד.
חשובה מאוד אותנטיות – הפייסבוק מראה למחשבות שלנו. האלגוריתמים של פייסבוק לפעמים יוצרים מציאות כוזבת.
יש הבחנה בין פעילות בפייסבוק לבין פעילות בשטח. יותר קשה לפעמים להזדהות עם הנושא למשל".
על הכוח של הרשת החברתית הדיגיטלית: "יש אדם שיודע שמשהו לא בסדר הוא לא יכול לייצר זאת רק אם הוא יודע. מתי יש סיכוי שזה ייצא לפועל? כשהוא יודע שעוד מישהו יודע. הוא יודע שהוא יודע, מפה מתחיל השינוי. הפייסבוק מקצר את התהליך".
