Category - טורים ודעות

כנס "בוחרות להשפיע" כנס ראשון מסוגו, התקיים ערב קרא עוד...

כנס "בוחרות להשפיע"

כנס ראשון מסוגו, התקיים ערב הבחירות.

כנס שבו לראשונה, נשים חרדיות וגם גברים חרדים, נפגשו פנים מול פנים עם הנציגות והנציגים של הכנסת הבאה.

היה ערב מרגש שבו נשאלו שאלות קשות. שהנציגות והנציגים שהגיעו, הודו שהרגישו את הצמא לשמוע, את הרצון להשמיע ולהשפיע.

הכנס ביוזמת בנות "הנבחרת 2019" הפעילות והדוחפות.

הערב התקיים בהנחייתה של נעמה עידן, הבעלים של עיתון "יום ליום".

אם את או אתה מעוניינים להשתתף באירועים הבאים, מוזמנים ליצור קשר דרך הקישור בסוף העמוד.

ומה שאפרת גהסי כתבה:

כמה מילים שנכתבו ערב הכנס, מאת אפרת גהסי, חברת הנבחרת 2019

ערב טוב לכולם. תודה שבאתם.
בעוד פחות משבוע, נשים חרדיות מכל רחבי הארץ, תתעוררנה לעוד יום בחירות. רובן כבר יהיו עם ידיעה ברורה, ללא התלבטויות וספקות מה הפתק שהן יכניסו לקלפי. הן תדלגנה על נציגי המפלגות האחרות שבפתחי הקלפיות, שגם בדקה ה99 ינסו לשכנע אותן אחרת, הן יחלפו על פניהם מבלי לעצור. מבלי להתבלבל או להתלבט. הן תמיד ידעו ועדיין יודעות למי הן הולכות לתת את הקול.
הפתק יידחף בתנועה אוטומטית למעטפה,המעטפה תישמט ברישול לתיבת הקלפי.וזהו.
אפילו את שמות הנבחרים הן לא מכירות. אין שאלות.
הערב הזה, הפאנל הזה, הוקם על ידי משתתפות ארגון נבחרות. נשים חרדיות שדורשות קול וייצוג בשולחן של מקבלי ההחלטות.
זו קבוצה של נשים שמייצגת חלק שהולך וגדל בתוך החברה החרדית.
נשים שרוצות וחייבות לוודא שיהיה מי שידאג להן שם. שיהיה מי שיאיר זרקור על הקשיים של כל אישה חרדית במגזר.על אתגרים היחודיים רק לנו. בעיקר לנו.
אנחנו כבר לא קול מובטח וידוע מראש. אנחנו צמאות לדעת.אנחנו תוהות. אנחנו מתלבטות. אנחנו בודקות.
אנחנו מבינות שהקול שלנו יקר, ונפעיל שיקול דעת לפני שנבחר להשתמש בו.
יש לנו שאלות לנבחרי הציבור. מה הם יעשו בשבילנו? מה הם יבטיחו שיעשו כדי לשפר את מעמד הנשים החרדיות בארבע השנים הבאות, בתמורה לקולות שלנו?
הפעם הזאת,
במערכת הבחירות הזאת,
בערב הזה
אנחנו בוחרות להשפיע!

שתיקת התקשורת החרדית מעידה על ניוון מנהיגותי – אסתי קרא עוד...

שתיקת התקשורת החרדית מעידה על ניוון מנהיגותי – אסתי שושן, הארץ 22.5.19

נכון לכתיבת שורות אלה, הרב ברלנד עבריין מין מורשע שישב בכלא ואף הודה בחטאיו ובניצול נשים שהיו נתונות לסמכותו מתכוון להדליק מדורה בטקס המסורתי בהר מירון, טקס אליו מוזמנים רבני קהילות נכבדים.

שוב עבריין מין מקבל לגיטימציה, הכרה, כבוד. שוב זעקת קרבנותיו נרמסת, שוב עבריינים אחרים מרגישים נוח לפעול.

האם מהלך זה מייצג את עמדת הרוב החרדי? וודאי שלא. ברוב המקומות יש בוז ורתיעה למעשים אלה. איפה הכל מתאדה? בפוליטיקה החרדית ובתקשורת החרדית שהיא חלק בלתי נפרד ממנה, שנותנת יד, אם בשתיקה רועמת ואם בהשתקה אגרסיבית.

רק לאחרונה נתוודענו לכך שח"כ יעקב ליצמן, סגן שר הבריאות בתואר, שר הבריאות בפועל, השתמש במנגנוני הכוח שלו על מנת לסייע לעברייני מין שונים רובם מהמגזר החסידי חרדי, על מנת לתת להם הקלות שונות בתנאים. חודשים ספורים קודם חשף יאיר שרקי דיל פוליטי בין חסידי הרב ברלנד למפלגת יהדות התורה. בדיל הזה ברלנד יקבל תעודת כשרות ויחזור לקונצנזוס החרדי בתמורה לתמיכתו במפלגה בבחירות בירושלים.

וזה הסיפור. זה הכיעור.

עברייני מין יש בכל מקום. גם בציבור החרדי המודעות קיימת ומתעוררת למרות הטאבו הנוקשה בנושאים האלה ובעיסוק בהם. אך כשזה מגיע למעלה אל מוקדי הכוח המגזריים, סולם הערכים החרדי במהותו האמון על קדושה וצניעות מתעוות עד ללא הכר. עבריינים שחטאו גם בהיבט המוסרי ערכי והרסו חיים של נשים וילדים, וחטאו גם כלפי שמיים בעבירה שנמצאת בקטגוריה הדתית החמורה ביותר "יהרג ואל יעבור" נאמר על מעשים שכאלה, פתאום כשמדובר במישהו עם פוטנציאל אלקטורלי, עם מספיק כוח וכסף לקנות שתיקה, המעשים נמחלים.

שלא יהיו לכם אי הבנות. עברייני מין ממעמדות נמוכים בקהילה החרדית לא זוכים למחילה, ויש לא מעט דרכים בהם הקהילות החרדיות יודעות לסגור איתם חשבון. איש לא יחשוב לעזור להם או להקל בעונשם. המצב משתנה כשמדובר באנשים מהמעמדות הנכונים עם הקשרים בצמרת ההנהגה הפוליטית עסקנית שיכולים לתת להם מענה.

הרב ברלנד הוא לא הסיפור. עברייני מין יש בכל מקום וזו כנראה רעה חולה שכל חברה נאלצת ותיאלץ להתמודד איתה. הסיפור הוא הניוון המנהיגותי, השחתת הכוח והשררה וקניית השתיקה של לבלרי התקשורת החרדית שיודעים היטב לצאת חוצץ נגד מה שמשתלם להם, ובכך מתעלמים אפילו נגד מהלכה מפורשת "במקום בו יש חילול שם שמיים, אין חולקין כבוד לרב".

ימי העומר הם ימים של אבל וחשבון נפש על עבירות שבין אדם לחברו, עבירות עליהם אין כפרה, עד שלא ירצה את חברו. בימים האלה זעקת קרבנות העבירה המושתקים, המנודים נשמעת ומהדהדת, נשים בעיקר, אך גם ילדים וגברים שמצאו עצמם מנוצלים ומותקפים על ידי בעלי כוח שהסביבה האדירה את כוחם יותר בשל שיקולים הרחוקים מכל ערך יהודי, מוסרי ואוניברסלי.

תעלה המדורה.

לקריאת הכתבה – כאן

ללי שרלין – ממה עשויה הצלחה? ניסיתי לחשוב על מה אכתוב קרא עוד...

ללי שרלין – ממה עשויה הצלחה?

ניסיתי לחשוב על מה אכתוב. הביקור העוצמתי בכנסת, שהתחיל בסיור ברחבי המשכן, ושיאו היה במפגש עם חברות כנסת מדהימות, שהעבירו לנו, כל אחת בדרכה, את משנתן המאלפת, הותיר אותי עם הרבה נקודות למחשבה.

איך אפשר לסקר סיור כל כך מרגש ב-300 מילה?

אבל לבסוף, החלטתי לכתוב על מי שהותירה בי את הרושם העז ביותר. ח"כ סתיו שפיר, ממובילות המחאה החברתית ב-2011. מחאה עוצמתית שהוציאה עשרות אלפי אנשים לרחובות בדרישה לשינוי ולצדק חברתי.

"שואלים אותי איך הוצאתי כל כך הרבה אנשים לרחובות? איך עשיתי את זה?" ציטטה באוזנינו סתיו.

ציפיתי לאיזשהו הסבר על יכולת השפעה על אנשים או משהו דומה, אולם תשובתה היממה אותי לגמרי.

"ההצלחה שלנו", כך סתיו, "בנויה מעשרות 'כישלונות' שלפני.

כל אותן עשרות פעמים בהם אני וחברי יצאנו לרחובות לבד. אולי עם עוד כמה אזרחים בודדים.

באותו הזמן לא ידענו שיבוא יום ונצליח. באותה תקופה האשימו אותנו בנאיביות. "עוד קבוצה של אנשים שחושבת שתוכל לשנות פה משהו במדינה".

אולם לא ויתרנו.

גם אל מול כישלונות רבים ומאכזבים, יצאנו שוב ושוב, בנחישות ואמונה בצדקת הדרך, עד שלבסוף נחלנו הצלחה אדירה".

כי להצלחה אין קיצורי דרך.

הדרך להצלחה בעצם בנויה מאותם כישלונות כואבים. הם מהווים שלב הכרחי לכל רעיון ולכל מיזם פורץ דרך.

כל אותם אבני הנגף שנראים כמפריעים ומתסכלים, שמכעיסים ועלולים לכאורה לגרום לייאוש ולנסיגה לאחור, אדרבה, הם אלו שמהווים את היסוד ההכרחי בדרך להצלחה המובטחת.

ואי אפשר בלי הזוית המגדרית.

בכנסת הנוכחית מספר הנשים פחת ללא היכר. נכון, אפשר לבכות על כך ולהתעצבן.

ואפשר גם אחרת. להבין, שלכל שינוי משמעותי יש גם שלבים הנראים כנסיגה וככישלון. נשים היו ותמיד יהיו חלק בלתי נפרד מן העשייה, הפעילות והיצירה. הן כאן כדי להישאר, חיות ובועטות.

ואבני הנגף שבדרך? הם רק נראים כאלה.

כי בעצם, אלו הן האבנים המהוות את היסודות ההכרחיים לבניית ההצלחה האדירה, שללא ספק עוד תגיע.

הכותבת היא ללי שרלין, חברת הנבחרת 2019 ואשת תקשורת

לכל מיזם חברתי יש סיפור, איך כותבים ומציגים אותו, איך קרא עוד...

לכל מיזם חברתי יש סיפור, איך כותבים ומציגים אותו, איך אורזים את המסרים בתוך תבניות עתיקות סיפוריות של מסע הגיבור מול קונפליקטים.

יחד עם מילה פינקלשטיין האגדית טעמנו מאומנות הסטוריטלינג והטמענו בתוך המיזמים החדשים שמתבשלים בנבחרת המנהיגות שלנו.

במפגש הזה, כמו בכל מפגש נחשפנו לסיפורים אישיים מטלטלים של שתיים מחברות הקבוצה. נשים שחוצבות דרך משמעותית באתגרים לא פשוטים.

השבוע היתה לנו אורחת חשובה שמסיבות מובנות לא נחשוף את שמה.

מ. היא מורה בבית יעקב באחד הריכוזים החרדים בארץ, היא הצטרפה אלינו אתמול למפגש. וזה חלק מרשמיה אחריו.

"לא פעם אנו נחשפות או עדות לחוויות מסעירות כאלה שלוקחות אותך לחשוב להנות להודות או אפילו לבכות יש בהם משו שמציף רגש ואת מוקסמת ונעתקת.

ובנשימה אחרת יש חוויות המגיעות יזומות חוויות שכבר אכשהו יודעי דבר סיפרו לך ואת מוכנה אליהם.. משערת את תוכנן ומוכנה לכל תרחיש…

הוזמנתי להיות אורחת הבית של קבוצת "נבחרות" לכבוד ולעונג נחשבה הזמנה זו בעיני…

שערתי בנפשי ובדעתי את אשר צפוי לי: נשים דעתניות יש להן מה לומר והן שחות(תרתי) סביב ..מנסות לנתב את דעתן בין דעת ההמון..והאוטומציה.

כך חשבתי…

עד שראיתי את שברי תיקרת הזכוכית ששברתן

שמעתי את קולכן הנעים העקרוני הדעתני ויחד עם זאת קשוב, מכבד, מכיל.

ואז הרגשתי שאתן יחד וכל אחת בנפרד פורצת דרך ברמה אישית רעיונית מנטלית וציבורית והתרגשתי מהשיח מהרמה מהאיכות והצמיחה שניבטה מכל שבב זכוכית שניפצתן בכל הנקשר במושג נשים ומקומן.

תודה לך מ. על החיזוקים, אבל בעיקר לנשות #הנבחרת עתודת מנהיגות חרדיות, המנפצות תקרות, החולמות, העושות, המבררות ושואלות ולא מוותרות. כשעל כולן מנצחת מנחה אלופה אחת, שלי רפפורט.

אסתי שושן כותבת: 24 לאוקטבר 2012, מעל שש שנים עברו מאז קרא עוד...

אסתי שושן כותבת:

24 לאוקטבר 2012, מעל שש שנים עברו מאז פרסמתי את המאמר הזה באתר החרדי כיכר השבת.

עבדתי אז כמנהלת קריאטיב במשרד פרסום מגזרי, ייצרתי קמפיינים לקפוטות חסידיות, לצד מודעות שמכרו ממרחים למהדרין ומקררים שומרי שבת בתקשורת החרדית המודפסת.

החיים שלי די השתנו מאז, דעתי בנושא לא השתנתה, והאמת שלא ממש אכפת לי אם אהיה בעמדת מיעוט שמחזיקה בה ומעזה לומר אותה.

לא כתבתי שם על חרפת העדרת הייצוג לנשים במפלגות החרדיות. כתבתי על שאר העוולות שהפוליטיקה המגזרית הזו מייצרת שהנפגעים ממנה הם בעיקר ציבור המצביעים והמצביעות הנאמן.

טרם העזתי להעלות על דל מקלדתי ולמצוא מילים שימשיגו ויגדירו את הבעיה שקיומה הטריף את מנוחתי, וודאי לא העזתי לעמוד מאחורי מילותי, גם לעצמי לא הצלחתי להסביר עד הסוף, אבל כשבוע אחר כך שלחתי את בלון הניסוי הראשון לאוויר.

ב 29 לאוקטובר 2012 אני פותחת דף בפייסבוק וקוראת לו לא נבחרות, לא בוחרות, שלימים הפך לארגון הפועל לתודעה בדבר זכויות לנשים ולהכשרת מנהיגות חרדיות.

אי הנוחות הופכת להגדרה שלעיתים תוטח בפני בבוז, אך במקרים אחרים תהפוך למטבע לשון ולשאלה מהותית, למחקרים אקדמיים, למאמרים, לספרים, לכתבות בארץ ובחו"ל ואפילו לבגצ אחד מתוקשר שבסיומו תקנון קדוש משתנה.

אי הנוחות הפרטית שלי, מתחילה להפוך לנחלת הכלל.

לא היו מאחורי מעשי תיאוריות שינוי מסודרות, לא פילנטרופ שאומר לי גדל, לא כסף ולא ידע על העולם החברתי. היה כאב, תחושת מחנק שידעתי בידיעה גמורה שאינה רק נחלתי, שהיא נחלתם של רבים ורבות.

המאמר המלא ההוא בקישור בתגובה הראשונה.

וכעת כשמערכת בחירות שלישית לשנה זו לפנינו, השאלה עדיין קיימת.

אם אתן לא נבחרות, במי אתן בוחרות?

והשאלה הגדולה יותר, ככל שממשיכה להתקיים הלגיטימציה הדמוקרטית למפלגות נעדרות נשים, ותיאורטית אפשר לדמיין את משכנה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון כמועדון סגור לגברים. האם עדיין שלילת זכות הייצוג היא בעיה של נשים חרדיות? או שאפשר כבר להכריז עליה כתקלה לאומית?

לכתבה ההיסטורית – לחצו כאן

כותב הרב בצלאל כהן בעקבות פאנל "תיקון עולם, גירסת קרא עוד...

כותב הרב בצלאל כהן בעקבות פאנל "תיקון עולם, גירסת השטח" שהתקיים אתמול במסגרת #הנבחרת עתודת מנהיגות חרדיות. שעליו נספר לכם בפוסט נפרד.

מחשבות על אקטביזם חרדי

לפני 9 שנים הוקמה ב"מכון מנדל" תכנית "שלוחי ציבור" לפיתוח מנהיגות בקהילה החרדית ביוזמתה ובניהולה של גב' נעמי פרל, הייתה זו כמדומני התכנית הראשונה שנועדה למטרה זו. תכנית זו התרחבה בהמשך גם לאוניברסיטה העברית, ועד היום השתתפו בה להערכתי למעלה מ-200 אנשים ונשים מהקהילה החרדית.

עם השנים הוקמו תכניות נוספות ע"י גופים שונים, כדוגמת גשר, קרן תקווה, מעוז, מכון שחרית ועוד כיו"ב, ובשנה האחרונה כבר יצאה לדרך תכנית "משפיעים" במימון ממשלתי.

כפי שאני רואה את הדברים, ניתן לחלק את האנשים והגופים העוסקים בתחום לשלושה זרמים:

1. שמרנים – אלו המבקשים שינויים קטנים וארוכי טווח, תוך זהירות מרבית ודיאלוג מתמיד עם המנהיגות הרבנית והפוליטית החרדית.
2. אקטיביסטים – אלו הסבורים שיש צורך בשינויים גדולים בטווח קצר, ושיש לעשות זאת באופן חד וברור ללא מורא וללא משוא פנים.
3. ניטרליים – אלו שאינם מכריעים בין העמדות, אבל מבקשים בכל דרך להימנע מחיכוכים.

באופן אישי אני נמצא בקבוצה השנייה, ואני נדרש לשלם על כך מחיר יקר מאוד. אולם אני מאמין שזוהי הדרך ההכרחית בעת הזאת, ושכל דרך אחרת לא תביא אותנו למחוז חפצנו.

לצערי אני מוצא את עצמי עם חברים מועטים לדעה ולמעשה, וביניהן אני חייב לציין את Esty Bitton Shushan הבלתי נלאית.

המפגש שהוזמנתי אליו אמש עם למעלה מ-20 נשים חרדיות, בעלות רצון עז לפעול לתיקון העולם שבו אנו חיים, היה בשבילי מרגש במיוחד. הרגשתי שיש בחדר אנרגיות של כור אטומי, ואני משוכנע שבכוחה של האנרגיה הזו להפוך את עולמנו למקום הרבה יותר טוב.

יישר כוחכן!

הרב בצלאל כהן פעיל בתחום השתלבות חרדים בשוק העבודה, בלימודים אקדמאיים ובצה"ל ופיתח מספר תוכניות בתחום. היה שותף בהקמת קרן ק.מ.ח המסייעת לאלפי חרדים להשתלב באקדמיה ולרכוש מקצוע.

הקים את הישיבה התיכונית 'חכמי לב' ועומד בראשה. חבר מערכת בכתב העת 'ארץ אחרת, פתח ומנהל את הפורום האינטרנטי 'אגודה אחת, משמש כיו"ר וועד המנהל של מכון 'שחרית' וחבר בתנועת 'פנימה'

סוגיית הקמפוסים הנפרדים מעלה בכל פעם לשיח הציבורי את קרא עוד...

סוגיית הקמפוסים הנפרדים מעלה בכל פעם לשיח הציבורי את הקונפליקטים העמוקים בענייני דת ומדינה. השיח קוטבי וציני ונראה כי זהו משחק סכום אפס.
הד"ר נחומי יפה, חרדית העושה פוסט דוקטורט בפרינסטון נותנת היום בראיון מרתק בכלכליסט את השקפת עולמה בנושא.
____________
לנשים יש פה תפקיד מיוחד?
"מכיוון שהן מקבלות חינוך פתוח יותר, נשים יכולות להיות גשר בין החברה החילונית לחרדית, והמדינה צריכה לחשוב איך היא יכולה לתת יד ולהעצים אותן. איך בצורה מכבדת ועם ענווה היא רותמת את החרדים לסיפור ההצלחה של כולנו".
זה כולל קמפוסים נפרדים?
"יש מקומות שבלי הפרדה, נשים או גברים לא ילכו לאקדמיה. זו הדרך היחידה, במיוחד עבור חלק מהצעירים. אבל יש מקצועות מסוימים שבהם צריך להתעקש על לימודי המשך מעורבים, כמו פסיכולוגיה. זה חייב להיות ענייני ורגיש, לא שרירותי. החיים מורכבים, המציאות מורכבת וגם המענה צריך להיות מורכב. עשיתי במשפחה פרופגנדה רצינית ללימודים, אח שלי למד מחשבים לתואר ראשון ועכשיו הוא עובד במשרת סטודנט באינטל. הוא לא היה הולך ללימודים מעורבים. אולי עוד כמה שנים זה ישתנה, אבל הצעדים הראשונים צריכים להיות חכמים".
ובינתיים היא מסייעת לחרדיות וחרדים שזקוקים לסיוע בצעדיהם הראשונים בלימודי הדוקטורט. 

לכתבה המלאה – אפשר ללחוץ כאן 

נעמה מנגל, חברת הנבחרת 2019, כותבת את שעל ליבה לאחר תוצאות קרא עוד...

נעמה מנגל, חברת הנבחרת 2019, כותבת את שעל ליבה לאחר תוצאות הבחירות.

מי שמכיר אותי יודע כמה שמחה ומאושרת אני על התחזקות הגוש החרדי.

אבל יחד עם זאת כואב לי שנשים מורחקות מכל עמדת כח. קולן לא נשמע…

יש כ"כ הרבה נושאים בציבור החרדי שצריכים תיקון, שינוי, החל מהרחקת פדופילים וסוטים מן הקהילה ועד אלימות במשפחה.

מתקנים לגננות ובעיקר לסייעות בחינוך הרגיל ובטח בחינוך המיוחד ועד שכר ראוי לנשים בכל קשת המקצועות.

מעצירת יוקר המחיה בכלל ולמשפחות ברוכות ילדים בפרט.

מניצול קולם בבחירות של החרדים העובדים, חובשות הפאות הארוכות ועד הרחקתם מחמת מיאוס…

בתוך עמי אני יושבת, ולא! אני לא עונה על אף אחת מההגדרות הנ"ל. אבל עיניי רואות וליבי כואב…

הלוואי שבקדנציה הזו משהו ישתנה… מישהו מהח"כים של יהדות התורה יפתח את ליבו ויעשה מעשה.

הלוואי שבקדנציה הזו תכנסנה נשים משפיעות לכנסת ותפעלנה ולו במעט למען אחיותיהן הנשים.