השבוע יצא לי להיות בחתונה חרדית, סופר אורתודוקסית, באולמי וגשל המפוארים (למי שלא מכיר, הם לא באמת מפוארים). באולמי וגשל מתחתנים בדרך כלל בניהם של ראשי ישיבות ואצולת עולם הישיבות הבני-ברקית.
ישבתי לי באולם, מחפש בזוית העין מישהו מוכר לנהל איתו שיחה שתוציא אותי מהמבוכה של להיות לבד (כן קשה לנו להיות עם עצמנו), ומשלא נמצא מכר לשיחת נפש, האזנתי לתזמורת המצוינת שהנעימה בנעימות סלואו שקטות את מנות הפתיחה הבלתי מזוהות.
מהון להון, אני שומע צלילי סקסופון עמוקים וליווי של אורגן וגיטרה חשמלית. משהו בצלילים הזכיר לי שיר מאוד אהוב, אך מה לעשות לא מדובר בשיר חרדי קלאסי (לסקרנים: 'שאריות של החיים' של הרב ע. רייכל), הסתכלתי על האברכים החשובים שישבו שם, והתחברו למוזיקה, והרגשתי שהמיינסטרים החרדי עשה קילומטרים רבים לכיוון המודרנה.
בגילי המזדקן אין הרבה דברים שמרגשים אותי, אבל בראשי שיושב לבד בחתונה, עלתה התמונה המצורפת שתמיד גורמת לי להצפת רגשות.
אדם קשיש וצנום מצולם ב"משרדו" – משרד שמכיל מיטת "פאר, קיר עם שפכטל "חדשני" וספרים מהודרים ועבי כרס. אדם שכל עולמו ב-100 השנים האחרונות נע בין סוגיות התלמוד לסוגיות ציבוריות כבדות משקל.
אדם שמזון גשמי לא מעניין אותו כלל (הוא אוכל שלוש פעמים ביום, ולא שותה בין הארוחות. התפריט שלו מורכב מדייסות, תפוחי אדמה מרוסקים).
אדם שיודע לשלב בין תקיפות, ולא תוקפנות, לדוגמא: בנושא אי ההתפשרות לדיון או נסיון לדיון בוועדת פלסנר, לבין פרגמטיות כמו שילוב נשים חרדיות בהיי-טק.
כן, גם המיינסטרים החרדי נהיה מתון היום בהרבה. אם פעם בעולם הישיבות המשגיח שהיה תופס בחור שהתנצר ובחור ששומע רדיו – ומשווה בין החטאים באותו סולם ענישה, היום בחור ישיבה סטנדרטי שאיננו יודע את התוצאה בין צ'לסי ל'דפורטיבו לה קורניה' נחשב כמלך המלכים; מסעדות נחשבות כארוחת ערב זוגית ומחזקת קשר, ושלל דוגמאות נוספות.
לפני מספר ימים עלתה הסוגיה של נשים חרדיות בכנסת – כן או לא?
הזדעזעתי מתגובה של מייצג הציבור הליטאי (בעיני עצמו), על רצונן של נשים לרוץ ברשימה חרדית, והדרתן מכתובתן. תגובה כוחנית בוטה ומעוררת קבס בכל מי שמוח בקודקודו.
לו היו מתייעצים עם האדם שהכרתי לכם בתמונה, אותו אדם שצניעותו וגדולתו בתורה אינן צריכות ראיה, וזוהי הייתה תגובתו, הייתי מקבלה בעצימת עיניים (אפילו יאמר על ימין שהיא שמאל וכו').
אבל יושב אדם ששבוע לפני התגובה האומללה שלו, ישב באולפן טלוויזיוני מול אמנון לוי ומעלה על שפתיו מילה גסה, והוא הוא מייצג אותי? אתכם? ופוגע בנשים שעליהן הגראי"ל שטיינמן כבר אמר, ואני מצטט: "תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו וכו', וזה לשון הטור בהקדמה לאבן העזר ועל כן ראוי לאדם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו ולרחם עליה ולשמרה כאשר ישמור אחד מאיבריו, כמו כן היא חייבת לעבדו ולאהבו כנפשו כי ממנו לוקחה".
ולעצם העניין, נשים חרדיות בכנסת רק יעשו טוב לשפה ולשיח, יעדנו את הבוטות בציבור שלנו, ידאגו גם לאוכלוסיות שעד היום הוזנחו בשיח הציבורי החרדי ובכלל.
והדבר הפשוט ביותר הוא, להעלות את הסוגיה הזאת בפני גדול הדור התקיף והפרגמט, מעשי וללא שיקולים זרים כדרכו ב-100 שנותיו, ובא לציון גואל וגולדה לכנסת ישראל.
תצלום: קובי גדרון, לע"מ
